חדושי הלכות על עבודה זרה עד:

פרש"י בד"ה והאנן תנן בשל אבן אפילו זיפתה כו' ובד"ה סיפא דמתניתין כו' כי לא דרך בה כו' אלמא מזופפת יקלוף ושריא עכ"ל כצ"ל ומייתי ראיה מברייתא אמתניתין דסגי בקליפה לרבי אבל הא דמוכח מברייתא דבעי קליפה ולא סגי בניגוב כדקתני ואפילו בשל עץ ואבן מזופפין אסורין לכולי עלמא בלא קליפה ליכא ראיה אמתניתין דאיירי בלא דרך בה ואימא דסגי בניגוב ואפשר שסמך עצמו בפירושו דליכא למימר הכי דאדתני במתניתין לרבי בשל עץ ינגב ליתני רבותא טפי דאף בשל חרס סגי בנגיבה וק"ל:

תוס' בד"ה דהוה שיעא כו' ולכך רצה רב להתיר גת של אבן כו' ולא חש לבליעת זפת כו' עכ"ל יש לדקדק מאי אולמא ליה לאתויי מרב הא הך מלתא משנה שלימה היא גת של אבן זפותה מנגבה וסגי ויש לפרש דה"ר פטר רוצה להביא ראיה דבכלי שניקב ונסתם בזפת אף כשנשתמש ביד עובד כוכבים סגי בניגוב ואין לחוש לבליעת זפת דהך מלתא ליכא לאתויי ראיה ממתניתין דאדרבה רבא מוקי לה דוקא בלא דרך אבל עובדא דרב משמע דמיירי בנשתמש ביד עובד כוכבים כדקאמר דדכי לי מעצרתאי ואפ"ה היה רוצה להתיר בניגוב משום דליכא למיחש לבליעה ולא אסרה אלא משום דחזא ביה פילי דלא מהני בהו ניגוב ורבא דאסר נמי בדרך בה משום פילי ולא משום בליעת זפת וא"כ בניקב הכלי ונסתם בזפת דלא שייך ביה פילי שרי וסיים בדבריו מיהו בכלים שכולם מזופפים יש להחמיר מפני שרגילים ומצויים בהם פילי ואין לחלק בין דריכת הגת לשימוש של שאר כלים כיון דאיכא למיחש לפילי אסור ודו"ק:

בד"ה דרש רבא כו' דגת סגי ליה בעירוי שאני יי"נ דתשמישו ע"י צונן כו' עכ"ל כצ"ל ועי' בתוס' פ' כירה:

בא"ד כדי קליפה ולא יותר והני קערות שהם כו' שיסד ר' יוסף ט"ע פחר קדירות כו' כצ"ל: