חדושי הלכות על עבודה זרה נח:

בד"ה אלא ודאי כו' דמוריק אורוקי והכיר בו כו' כצ"ל:

בא"ד ור"י פי' ונסכיה שהוריקו בכוונת ניסוך עכ"ל ר"ל דהשתא אפילו בגוואי דמנא אסור דלא אמרו בגוואי דמנא לא גזרו אלא היכא דלא הוי כוונת ניסוך אלא כוונת מגע והיכא דלא הוי אפילו בכוונת מגע אף דבראי שרי כדמסיק הכא דכל כחו כו' מיהו מדברי התוס' לקמן משמע דאף בכוונת ניסוך לא גזור במאי דלגוואי ע"ש:

בד"ה והא נגע כו' אבל ודאי מגע גדול חמור כו' עכ"ל היינו מגע גדול שיכול לבא לידי ניסוך אבל מגע גדול שלא יכול לבא לידי ניסוך כגון עובדי כוכבים בזמן הזה הא מדמי להו רש"י לעיל שפיר לתינוק בן יומו וק"ל:

בד"ה שמסכו שמזגו כו' משום יין נסך אלמא קנס כו' עכ"ל מלישנא דצא והכרז ודאי דאין כאן הוכחה דקנס הוא דהא קאמר נמי צא והכרז על בניהם ממזרים ומדינא קאמר לה כדמסיק ואפשר דלישנא דיין נסך משמע להו לאסור בהנאה ומשום קנס ויש לחלק בין משום יין נסך ובין לישנא דעושה יין נסך דלעיל דמשמע נמי לאסור רק בשתיה כמ"ש התוספות לעיל וברא"ש דקדק לאסור בהנאה משום קנסא מדלא תלי טעמא לפי שאינן בני תורה ע"ש ודו"ק:

בד"ה בצר לאו כו' בשמעתין ובפ"ק דחולין מיירי במעשר ירק כו' עכ"ל לאו דוקא ירק דהא פירי נקט הכא אלא לפום סברתם דהשתא שוים הם כיון דלא מיחייבי אלא מדרבנן ועיין עוד לקמן בזה: