חדושי הלכות על עבודה זרה מג:

גמרא אמר רב הונא בריה דרב יהושע מפרקיה דאביי שמיע כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא אסרה כו' דכל אלו תירוצים של אביי כו' אלא מתחלה היה דורש כו' עכ"ל דבריהם מגומגמים דאין זה תירוצים של אביי אלא מדברי הברייתות דפריך מינייהו לאביי ובתוס' מסכת ר"ה דבריהם מבוררים בזה ע"ש ועיין בר"ן:

בד"ה שוחק וזורה כו' אלא לרב יוסף היכי ליעבד דע"כ לרבנן כו' עכ"ל דבריהם תמוהים לרבה נמי תקשי להו דעל כרחך שחיקה בשאר מימות אינו מועיל מדאיצטריך בברייתא לטעמא דלא נתכוין משה כו' ואפשר שהם מפרשים שאין זה לישנא דברייתא אלא לשון גמרא ואליבא דרב יוסף קאמר תלמודא הכי וזהו שדקדקו בדבריהם מדאיצטריכו רבנן בגמרא כו' והוא דוחק ובתוספות דפרק כל שעה הקשו זה בסתמא לכ"ע בין לרבה ובין לרב יוסף מתוך ברייתא זו ונראה לי להגיה כאן בתוספות היכי ליעביד ועוד דע"כ לרבנן כו' ופי' שהקשו מתחלה אשמעתין דהתם לרב יוסף דלרבה איכא למימר לר' יוסי דקתני ים המלח אפילו בעיניה הא בשאר מימות בעי שחיקה ורבנן לא פליגי עליה דר' יוסי אלא בזורה לרוח אבל לרב יוסף ע"כ הא דנקט ר' יוסי ים המלח משום דבשאר מימות לא סגי אפילו בשחיקה וכן הוא בתוספות שם ואם כן לרבנן נמי שחיקה בשאר מימות לא סגי דרבנן מחמירי שפיר מר"י וא"כ היכי ליעבד ועוד הקשו לרבה נמי דע"כ לרבנן אף שחיקה כו' מיהו ק"ק לי בין אתוספות דפרק כל שעה ובין אתוספות דהכא וכי יגרע שחיקה בשאר מימות לר"י מזורה לרוח ויש ליישב ודו"ק: