חדושי הלכות על עבודה זרה כ.

בפרש"י בד"ה להקדים נתינה כו' ולהכי אתא או למשמע כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אחד גר כו' אם אפם מוסב לארור כו' ואם אפם מוסב על כי עז כו' עכ"ל מדבריהם נראה דמלת אפם אין לו הכרע ולא משמע הכי דמלת ארור נקט התלמוד במלתיה ככל אינך דנקיט וכפרש"י והתוס' בפרק הוציאו לו דמלת ארור אין [לו] הכרע אי קאי אשור דלקמיה שור של ארור דהיינו שכם שהוא מארור כנען או קאי אאפם כי עז שקלל אפם ע"ש ודברי התוס' דהכא צ"ע וק"ל:

בד"ה ר"י אומר כו' והאי דהכא נמי איצטריך לעשה כו' עכ"ל דהיינו מכירה ולא נתינה ולאו הבא מכלל עשה [עשה] הוא וק"ל: