חדושי הלכות על עבודה זרה טו.

גמרא והמחמר אחר בהמתו בשבת חייב חטאת מפרש"י נראה דל"ג ליה וכן נראה מדברי הר"ן:

בפרש"י בד"ה יאכילנה כו' לפיכך מחיל שיודע שנותן כו' יותר משאילו היה כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה ישראל ששכר כו' לידוק מרישא וניחא נמי שיכול להאכילה כו' עכ"ל פירוש אבל השתא דמיירי באין מזונותיה עליו לא הויא שכורה גמורה והוי בהמתו של כהן דמותרת בתרומה ניחא נמי דלא הוה ישראל כגזלן על התרומה דהא מזונותיה על הכהן ואין אנו צריכין לדחוק כפרש"י ודו"ק:

בד"ה שרא ליה כו' גזירה לגזירה גזירה ספסירא כו' עכ"ל אבל בשבורה ושלימה כיון דגוף א' הוא אינו מקרי גזירה לגזירה אלא חדא גזירה היא משא"כ בספסירא וב"ה דהוי ב' גופות וק"ל: