חדושי הלכות על עבודה זרה יב.

גמרא ואי תנא מעות דממונא כו' נראה מזה דלא ניחא ליה לתלמודא למימר הכא דלא זו אף זו קתני וא"כ הוא קשה למאי דתני מעין לא איצטריכו הני תרתי משום איסורא דידהו אלא משום היתרא דאם אינו נראה דידהו ולהכי איצטריך תלמודא למימר סברא בכל חד מהני תרתי ואין להקשות דא"כ היתרא דאינו נראה במעין ל"ל דאפשר לומר דאיידי דקתני לעיל היתרא דאינו נראה תני לה נמי בסיפא וה"נ צ"ל איידי דקתני איסורא בסיפא תני לה נמי בהני דרישא (א) ובהני ניחא נמי משום היתרא דאינו נראה איצטריך למיתני מעין ולא סגי ליה בהא דקתני פרצופות ודו"ק:

בפרש"י בד"ה ה"נ לא חשו לאיסור חוצה לה לפני אידיהן ואע"פ כו' עכ"ל כ"ה לשון רש"י בר"ן:

תוס' בד"ה דלמא כו' הכא מיירי בתבשיל אכסנאים כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה דכוותה כו' הא לבני תוכה אסור כו' ויהיה מותר אף לידועים שהם בני תוכה כו' עכ"ל ר"ל אף בדמים הידועים שבאין מבני תוכה מטעם דחמרא זבין אבל אם אין הדמים ידועים שהם מבני תוכה קושטא דאין חילוק חוצה לה בין בני חוצה לה בין בני תוכה כמ"ש לעיל בתוס' בד"ה עטלוזא כו' לפר"י ודו"ק:

בד"ה כ"מ שאסרו כו' דהלכתא כרב מדפריך הכא והא אמר רב יהודה כו' דפליגא הך ברייתא כו' עכ"ל כצ"ל ועיין בשמעתין בר"ן וברא"ש בפרק חבית וק"ל: