חדושי הרי"ם לג

כלל מותרת דנתרפאה. גם בבדיקה הנ"ל כן וכן הסכים בס' ס"ט סי' קפ"ז ס"ק ז' רק דכתב דדבר קשה הוא להכניס בעומק כ"כ עד מקום שהשמש דש דבר רך כו' אבל הסכים להתיר גם בלא נמצא כלל אף במוך לחוד דעכ"פ אפשר להכניס עד מקום שהשמש דש ע"ש: והנה דברי א"ש תמוהים דהא לתוס' ופוסקים המתירין בדיקה בבעל ראשון מפרשים דמאי דתני בברייתא תתגרש ולא הוזכר שתבדוק דעצה טובה כדי שלא תתקלקל בבדיקה כשתמצא על ראשו שתאסור לכל העולם שלא יהי' ס"ס כמבואר בפוסקים סה"ת והר"ן וסמ"ג. ולדברי א"ש הנ"ל תבדוק בלי שפופרת ויועיל להתיר לבטל ראשון ולא תפסיד כלום כשתמצא על ראשו דניתלי שנתקנח מן הצד והוא על ראשו. ותהי' מותרת לב' וג' משום ס"ס. וע"כ להפוסקים הנ"ל לא מהני בדיקה זו בלי שפופרת. או משום דא"א להכניס דבר רק בעומק כ"כ. וממילא גם בנמצא מן הצד אפשר דאינו מועיל דדם הנמצא בפרוזדור חזקתו מן המקור ורק ברואה מחמת תשמיש הוי בירור כשיש בצד משום דעכ"פ הא אין בראשו ולא יצא מן המקור ע"י השפופרת שהוא כתשמיש. והוי כלא נמצא כלל כמבואר בפוסקים וממילא אי לא מהני בדיקה זו בלא נמצא כלל לא מהני גם בנמצא מן הצד כיון שא"א להכניס בעומק אין כאן הוכחה שלא תראה. או דאפשר אין פועל כלל דבר רך שנדע מזה שבאם הי' דם שמחמת תשמיש מהמקור הי' יוצא גם ע"י בדיקה זו דאולי דוקא דבר קשה כשפופרת פועל כמו התשמיש או איזה טעם אחר. עכ"פ מוכח דלא מהני בדיקה כדי שתועיל ולא תפסיד כנ"ל. ואיך סמך בעל א"ש להתיר בבעל ראשון ע"י בדיקה זו. הא להפוסקים דמהני בדיקה בראשון ע"כ בדיקה זו לא מהני כנ"ל והוי תרתי דסתרי: אולם נראה א' מב'. או דכמו דכ"פ ורמ"א בש"ע. דבכאב אף לדעת רש"י מהני הבדיקה אף דלא סמכינן שתהי' הבדיקה כראוי בלי כאב מ"מ ע"י כאב רגלים לדבר ע"ש וכן בדיקה זו בלי שפופרת דלא מבעי' לדעת רש"י דאין לנו הכרח שלא תועיל בדיקה הנ"ל וממילא בכאב מהני. רק בהא אין לסמוך לקולא דאנו תופסין עיקר דעת תוס' לקולא מכ"ש לחומרא. אך דכמו דלרש"י לא מהני בדיקת שפופרת בבעל ראשון ומ"מ בכאב מהני כן לתוס' אף דמוך לחוד לא מהני מ"מ י"ל דבמרגשת כאב מהני הרגלים לדבר לסמוך על מוך לחוד כנ"ל. ולכך פסק שפיר אמונת שמואל בעובדא דידי' שהיתה מרגשת כאב בשעת תשמיש דיש לסמוך אבדיקה הנ"ל בלי שפופרת כנ"ל: או די"ל דאין זו סברא מוכרחת במוך לחוד בנמצא על ראשו שתהי' מותרת לינשא לאחר דמנ"ל הא אף שיש אפשרות שהי' מן הצד ונתקנח והוא על ראשו מ"מ דבר רחוק הוא כיון שהוא כעובי האבר כו' וי"ל דאין זה ספק השקול להצטרף לס"ס לינשא לאחר. רק שמועיל אח"ז בדיקת שפופרת ג"כ דכשתבדוק אחר בדיקה הנ"ל בשפופרת ויהי' מן הצד איגלאי מילתא שמה שנמצא בהמוך על ראשו הי' ג"כ מהצד ונתקנח כנ"ל. ויועיל להתירה אף לבעל ראשון לדידן וכן אם לא תמצא כלל ג"כ תהי' מותרת דהמוך לא גרע מאלו שמשה ד' פעמים ורמ"ת דהי' מועיל אח"כ בדיקת שפופרת כנ"ל. אבל בבדיקת המוך לחוד ונמצא על ראשו שתהי' מותרת לאחר בלי בדיקה אין לנו. דאם אמרו לכתחלה שטוב לבדוק ע"י שפופרת ולא במוך לחוד דאינו בירור גמור דהא אפשר שיתקנח ויהי' על ראשו ובאמת הוא מהצד ולכך תבדוק בשפופרת אבל לסמוך להקל לא. וכתב שפיר א"ש דמקודם תבדוק כנ"ל כיון שרוצית להיות תחת בעלה ראשון ויהי' תועלת אם לא תמצא כלל או מהצד תהי' מותרת ולא תצטרך בדיקת שפופרת. ואם יהי' על ראשו לא תפסיד ותעשה אח"כ בדיקת שפופרת וג"כ תהי' מותרת לבעל הא'. וכתב שתעסוק ברפואות קודם בדיקת שפופרת כו' היינו, דאף שנמצא על ראש המוך ותעסוק ברפואות ואח"כ לא תמצא בבדיקת שפופרת או מן הצד שפיר תהי' מותרת וא"כ נגד זה אין הוכחה וקושיא כלל לשיטת תוס' למה תתגרש תבדוק בלי שפופרת הא עדיין עצה טובה קמ"ל שמותרת לינשא לאחר בלי בדיקה. ואם תבדוק אף בלי שפופרת אצל בעל הראשון ותמצא על ראשו תאסור גם לאחר עד שתבדוק בשפופרת ואם תמצא ג"כ על ראשו תאסור לכל: אך י"ל עוד דהא מבואר בדברי אמונת שמואל שהתועלת באם ימצא מן הצד ואז א"צ תו לבדוק בשפופרת ע"ש וא"כ י"ל שסובר שבאמת א"א כלל להכניס דבר רך בעומק כמ"ש בס"ט ולכך לענין אם לא נמצא כלל אינו בירור כלל שאין המקור מוצא דם ע"י תשמיש כיון שלא נכנס בעומק כנ"ל רק אם ימצא מהצד דיש הוכחה שהצדדין מוציאין דם דמהני אף שלא הכניס בעומק כ"כ. וע"ז לא קשה כלל משיטת התוס' דמזה לא מיירי הברייתא כלל שתוכל לברר שהצדדין מוציאין דם כיון דתני ואם יש לה מכה תולה כו' ונאמנת כו' ומכ"ש כשנתברר שהצדדין מוציאין דם ולא מיירי רק מהבירור בלא נמצא כלל כנ"ל. וא"כ בנ"ד לסמוך על בדיקת מוך לחוד בלי שפופרת בלא נמצא כלל הוי תרתי דסתרי כנ"ל דע"כ לשיטת תוס' עכ"פ מוכח כנ"ל דאין באפשרי להכניס בעומק כ"כ שיהי' בירור כנ"ל: אך לפי משמעות הפוסקים והש"ס דלא מצינו כלל בדיקה זו של שפופרת לברר שיש בצדדים דבר המוצא דם לטהרה כמכה הידוע שמוציאה דם. ורק ברואה מחמת תשמיש. והיינו משום דמה בכך שנמצא בצדדין ע"י השפופרת הא מ"מ דם הנמצא כו' חזקתו מהמקור וירד מן המקור לצדדין קודם שהכניסה השפופרת. ורק ברואה מחמת תשמיש דעכ"פ הבירור שאין המקור מוצא דם ע"י השפופרת ולא תראה מחמת תשמיש נ"כ. וע"ש בנב"י ובשאר אחרונים וא"כ אי אפשר לסמוך בלי שפופרת גם בנמצא מהצדדין כיון דבלא נמצא כלל לא יועיל דא"א להכניסו בעומק כנ"ל. שוב לא מהני גם בנמצא מהצד דאמרינן שהי' מקודם והוי כלא נמצא ואין ראי' שלא תראה מחמת תשמיש כיון שלא הכניסה בעומק. וע"כ למאי שסמך א"ש על בדיקה הנ"ל. יכולין לסמוך גם בלא נמצא כלל: אך י"ל דבעל א"ש סבר דלדידן כותלי בה"ר לא מוקמי דם כלל וע"ש בתשו' נ"ב סי' מ"ג שהאריך בזה וא"א דהוי דם הוי אתי מעיקרא ושפיר בנמצא מהצד מהני. או דאי קודם שהכניסה ליכא למיתלי בהרגשת עד והא חזקת דם המקור שבא בהרגשה כמ"ש הרמב"ם. וא"כ ממ"נ מורה שמן הצדדין אי בשעת הבדיקה ע"כ מן הצדדין שאין בראש המוך. ואי קודם שהכניסה הי' לה להרגיש אי מן המקור. וע"כ או שבשעת הבדיקה מן הצדדין או קודם ג"כ מהצדדין. והא דדם הנמצא בפרוזדור כו' באמת מיירי ע"י בדיקה ואף דלא ארגשה אימא הרגשת עד וכשכבר הכניסה העד לפרוזדור אז הרגישה ובאמת מהמקור יצא ונמצא על ראש העד. אבל בלא נמצא על ראש המוך רק מהצד דע"כ אי כשעה שכבר הכניסה על ראשו איבעי לאשתכוחי. וע"כ אי מקודם הי' בלא הרגשה. ותלינן שמהצדדין ומה"ט חשיב לי' בכ"מ ס"ס בכתמים אי מהצד כיון דבלא הרגשה ע"ש ובפו'. וכן משמע דבנמצא בצד השפופרת דמתירין אותה בבעל ג' אף שרואות אח''כ מ"ת ג"כ. וע"כ מההוכחה דצדדין מוציאין דם כנ"ל וע"כ עדיין י"ל שלא סמך א"ש רק בנמצא מהצד כנ"ל אך עכ"פ אף אי סבר בעל א"ש כן מ"מ לא ניצול מקושיא הנ"ל לתוס' ורוב הפוסקים תבדוק לבעלה ראשון בלי שפופרת ויועיל ולא יזיק דעכ"פ יועיל כשתמצא מן הצד. דמ"ש לעיל דהברייתא לא מיירי כשתוכל לברר שהצדדין מוציאין דם רק כשלא נמצא כלל זה דוחק גדול דאף דתני נאמנת מכה כו' אבל במה שמוצאת דם בצדדין עכ"פ אינו פשוט והי' ליה להשמיענו דתבדוק ויכולין לסמוך בבעל ראשון ע"ז