חדושי הרי"ם קעג

לחזור בו עיין בח"מ סי' ע"ט באומר נא לויתי וחזר ואמר פרעתי אף שבאו עדים אח"כ שלוה ואיגלאי מילתא שהיה מחוייב מ"מ כיון דבשעת הודאה לא היה לחיוב יכול לחזור בו ע"ש. וא"כ לכאורה קשה למה הוי עשאאי"ל אף שהודה בפניכם גנבתי הא כיון דמודה בקנס פטור א"כ הי' ההודאה לפטור ויכול לחזור בו ולומר לא טבחתי כו' וכשיחזור בו יתחייב מחמת העדים המעידים שטבח ושוב יהי' מהני הזמה לחייבם כיון שחזר בו קודם שבאו עדי הזמה. בפרט להמבואר ח"מ סי' מ"ז בשטר אמנה דיכול לגבות אח"כ דלא הודה רק לדחות בע"ח וכן כאן והוי ממש כמו בנתחייב ב' מיתות לתוס' הנ"ל כיון דאי מתכחשי כו' וגם כאן כיון שאפשר שיהיה שייך הזמה שוב הוי יכול להזימו כנ"ל כיון דאם יחזור בו יועיל הזמה שוב אף כשאינו חוזר מהני כנ"ל. וא"ל כיון דבשעה שהעידו לא היה יכול להזימו אף שיחזור בו אחר שיעידו לא יועיל הזמה דז"א דא"כ גם התם בב' מיתות לא יועיל אף שהוכחשו הראשונים כיון דבשעה שהעידו הי' עדות ראשונים קיימים כנ"ל. אולם י"ל דזה תלוי בבעי' זו עצמו דמשביע עדי קנס כו' דאי חייב ולא אמרינן כיון דאלו אודי כו' משום דהשתא מיהו לא אודי כו' ממילא לא אמרינן סברת תוס' הנ"ל כיון דאלו אתכחשי קמאי כו' ומיקרי שפיר אי אתה יכול להזימו כיון דהשתא מיהו לא איתכחשי וכן כאן גבי בפניכם גנבתי הוי שפיר עשאאי"ל אף דיכול לחזור בו מ"מ השתא מיהו לא הדר ביה ור' אחי בר איקא סבר באמת דמשביע עדי קנס חייב כנ"ל. וממילא מיושב קושי' הנ"ל דהוי לי' למיבעי' גם לראב"ש במשביע עידי קנס דנימא אלו אודי ואמר בפני פלוני ופלוני דלמ"ש מיושב דאי אמרינן סברת אלו אודי שוב ממילא לא יועיל כלל כשיאמר בפניכם דהוי יכול להזימו כסברת תוס' הנ"ל: ובזה. מיושב דלכאורה למה השמיט הרמב"ם דין זה המפורש בש"ס באומר בפני פלוני ופלוני כו' דכשבאו אח"כ דהוי עשאאי"ל ואף שפסק דמודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור מ"מ הא פסק דבעי מחייב עצמו בקרן והיה לו לפסוק דאף כשאינו מחייב עצמו מ"מ כשאמר בפני פלוני ופלוני הוי עשאאי"ל דפליגי ביה סומכוס ורבנן וקי"ל כרבנן. ולמ"ש א"ש דכיון שפסק משביע עדי קנס פטור ממילא הוי יכול להזימו כנ"ל: וכן בתוס' משמע בכמה דוכתי דלא אמרינן סברא הנ"ל ב"מ ריש המפקיד ד"ה דילמא מודה ומיפטר שכתבו דהיינו דוקא למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ע"ש וקשה דגם למ"ד חייב מ"מ דילמא מודה ואמר בפני פלוני ופלוני גנבתי דלא יועיל כנ"ל ומוכח כמ"ש. וכן ב"ק ע"ד תוס' ד"ה דאכתי גברא לא מחייב שכ' אין הטעם משום דאי בעי הוי מודה דאפילו לשמואל במודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב כו' ומאי קושיא הא מצי להודות בפני פלוני ופלוני וע"כ כנ"ל: סימן ב ה"ה הגביר ר' ישכר בעת נסעו מכאן צוה שכל החובות מוועקסלען אשר יגבה ר' זושא בזמן ההוא ישלח המעות ליד ר' יעקלי. ואח"כ סרסר ר' ישראל אשר הוא מאנשי ר' ישכר לעסוק בגביות החובות לר' זושא שילוה לנכרי אחד ק"ד אדו' על פ"צ ולר' ישכר היה חוב וועקסעל של נכרי הנ"ל סך צ' אדו' ור' זושא הלוה לו הק"ד אדו' ומנה לו המעות בביתו על שולחנו. ומחמת כי ר' זושא ור' ישראל תבעוהו מקודם הצ' אדו' מר' ישכר לא רצה הנכרי ליקח כ"א י"ד אדו' המותר מצ' גם הי' סבור שהחוב שייך לר' זושא ג"כ באשר הי' שותפים בהרבה חובות. אולם ר' זושא לא רצה שלא ליתן לו רק י"ד אדומים שאז יש טענה בדיניהם שלא קיבל הפאליטא במזומנים. ולכך מנה לו ר"ז כל המעות ק"ד אדו' על השולחן וקיבל הנכרי י"ד אדו' והצ' לקח ר' זושא מעות עצמו מעל השולחן ונתנם בביתו בין שאר מעות מגביות חובות ר' ישכר ור' ישראל אמר כי הוא לקח הצ' אדו' ונתנם בין מעות החובות הנ"ל. ואח"כ אחר עבור איזה ימים נודע כי הנכרי הנ"ל הוא ב"ח גדול אשר כבר הי' הרבה דעקרעטין עליו אשר ר' זושא לא יוכל לגבות כלום מחוב שלו. וטוען ר' זושא כי חזר בו ותפס המעות בשביל עצמו. ואף ששלח אח"כ כל המעות לר' יעקלי היה על סמך שבוודאי ר' ישכר יעשה כפי שיהיה הדין תורה אם מועיל חזרתו אם לא. ועתה רוצה ר' ישכר באמת לקיים כפי הד"ת. אולם אינו מאמינו שחזר בו אז. והעיד ר' ישראל בת"ע שהנכרי לא קיבל כלל המעות לידו רק הי' מונחים על השולחן. ועל זה מסופק אם הוא לקחם ונתנם בתוך מעות החובות של ר' ישכר או גם הוא לא לקחם רק הניחם ג"כ שר' זושא בעצמם יקחם: עוד העיד שהוועקסיל היה אז בידו והוא החזירו להנכרי כשקיבל הצ' אדו'. וזאת מסופק אם גם מקודם היה הוועקסיל מצ' אדו' בידו. או אז כשרצה הנכרי לשלם לקח הוועקסיל ממקום אשר היו מונחים כל הוועקסלין של ר' ישכר ונתנו להנכרי בעצמו. עוד העיד שכאשר נודע לר' זושא שהנכרי ב"ח גדול אמר ר' זושא לר' ישראל שרוצה להחזיר הדבר כמקודם לפעול אצל הנכרי שיחזיר ויתן וועקסיל על שם ר' ישכר ויהיה חייב לו כמקדם ור"ז הוא יחזיק מעותיו כמקדם ואמר ר' ישראל כי לא נאה הדבר לפני ר' ישכר רק שיודע בוודאי כי אין מן הסתם לא יבקש ר' ישכר עולה של ר' זושא ויתפשר עמו בטוב: המעות צ' אדו' שקיבלו מעל השולחן אינו זוכר אם הניחום בתיבה אשר נקנה ממעות שותפות של ר' ישכר ור"ז אשר היה עומד בבית ר' זושא או הניחום בתיבת ר"ז עצמו: ועתה ר' זושא מוחזק במעות ר' ישכר שחייב לו בהלוואה על וועקסלין ורוצה לזכות לו מעות הנ"ל. עוד הבטיח ר' ישכר לר"ז שאם יהיה הד"ת שהמעות שייך לכל הב"ח לא יוכל ר"י לדחותו באשר יש עוד שאר ב"ח רק יתחלק ביניהם לפי ערך: נבאר מקודם אם האמת כדברי ר"ז שחזר בו אי מועיל חזרתו או לא. הנה אם הנכרי לא קיבל המעות כלל רק שמנה לו ר"ז על שולחנו א"כ לא קנה הנכרי כלל המעות שלוה רק הי"ד אדו' שקיבל. דהא צריך שיעשה הלוה איזה קנין במעות ההלוואה משיכה או הגבהה וזה פשוט כמבואר פ"ב דקדושין. וכאן שלא עשה שום קנין לא קנאם ואף שנתן וועקסיל על כל הק"ד אדו'. מ"מ לא מיבעי' לדעת הרשב"א ורוב הפוסקים בח"מ ססי' ל"ט דאף שנתן הלוה שט"ח לא יוכל לכפות המלוה להלוותו ודאי לא קנה. רק אף להרמב"ן ז"ל שם שיכול לכופו מ"מ להרבה פוסקים שם דוקא בשטר הקנאה ע"ש ולשאר פוסקים מ"מ לא קנה גוף המעות דאין מטבע נקנה בחליפין רק היה מחוייב להלוותו כמ"ש הש"ך ז"ל שם וא"כ לא קנה כאן גוף המעות ומכל שכן לדעת הפוסקים דלא מהני כלל קנין חליפין בנכרי עיין תוס' קדושין ג' ע"א. ואם היה המעשה בישראל הלוה היה מהני מטעם זכי' כיון שקבלם ר' ישראל בציויו מהני מטעם שליחות כאלו הגביהו הלוה וזכה הלוה ואח"כ היה זוכה עבור ר' ישכר והי' נקנה לו לפירעון ולא היה מלוה זה יכול לחזור בו. ואם ר' זושא עצמו קיבל המעות לא היה מהני גם אם היה הלוה ישראל דהא אין אדם זוכה בשלו לאחרים וא"י לזכות לא בעבור הלוה ולא בעבור מלוה האחר רק אם אחר היה המקבל היה מהני. אבל כאן בנכרי הלוה דקי"ל אין שליחות לכותים ולא ס צ