חדושי הרי"ם קעב

ולא קשה כלל כנ"ל דשפיר כיון דמשני עכשיו דלכך איתרע רוב דלט' ילדן משום שראו שלא הוכר ואל"ה מחזיקין משום הרוב דלקמא שוב הוי כמפורש במשנה דמיירי בראו שלא הוכר דמה"ט הוי ספק דאל"ה לא היה ספק כנ"ל. וא"כ כיון דמוכח דכוונת רש"י כנ"ל אין שום הוכחה דיש רוב שאינו. ניכר קודם. דהא גם אם אין רוב רק כיון דליכא הוכחה להיפוך ממילא מחזיקינן בדקמא משום רוב דלט' ילדן. ולכך כיון דתנן ספק הוי כמפורש בראו שלא הוכר כו' ופירש"י שפיר. וגם הש"ס מה"ט משני סתם הואיל ולא הוכר היינו דנכלל בלשון המשנה כנ"ל. וממילא אין הוכחה שיהיה רוב מצד עצמו שאינו ניכר קודם שליש ימי' בלא רוב דלט' ילדן. אך מש"ס לקמן דף מ"ב ותמתין משהו ותבדוק שפיר מוכח דעכ"פ רוב שאינו ניכר מקודם: אולם לא הי' צריכים הגדולים הנ"ל להוכיח זה מדיוקא דמפורש בש"ס סנהדרין פ' בן סורר דר' כרוספדאי אמר ר"ש דג' חדשים אחר הבאת ב' שערות אינו נעשה בן סורר ומורה דבן ולא ראוי להיות אב דהיה ניכר עוברה. ופריך דש"מ יולדת לז' אינו ניכר לשליש ימים דא"כ בתרי ותילתא סגי למפטרי' דהיה ראוי להיות אב ומשני דאזלינן בתר רוב נשים דלט' ילדן ופריך מי אזלינן בד"נ בתר רובא כו' ע"ש. ומוכח דאינו ניכר מקודם כלל ולכאורה מוכח דאף מיעוט אינו שיהיה ניכר דהא פריך מי אזלינן בתר רובא בד"נ וא"כ לס"ד דלא קטלינן אי הי' מיעוט דיולדות לז' ניכר וא"כ לדידיה מי ניחא איך משכחת בן סו"מ אף בב' חדשים הא יש מיעוט שניכר קודם. וע"כ דגם מיעוט ליכא שיהיה ניכר קודם. אך אינו מוכרח דלס"ד ע"כ היה צריך לומר כן באמת דאי לא אזלינן בתר רובא בד"נ ע"כ שגם מיעוט ליכא משא"כ לדידן דמסיק דאזלינן בתר רובא שפיר י"ל דמיעוט ניכר קודם. אבל זה עכ"פ מפורש דרוב אין עובר ניכר קודם לג' דאל"ה לא הוי קטלינן ליה דראוי לקרותו אב ומפורש כנ"ל. וכ"פ הרמב"ם ז"ל דג' חדשים אינו נעשה בן סו"מ משום דראוי להיות אב כנ"ל. ומוכח דקודם אינו ניכר וסמכינן על רוב זה אף בדיני נפשות כנ"ל. וע"ש ברש"י ז"ל לענין הבחנה כו'. והי' לכאורה ההיתר ברור: אמנם לע"ד אין דבריהם נראין כלל ויש לתמוה מאוד איך לא הביאו הגדולים הנ"ל דברי הטור אה"ע סי' קנ"ו שכ' להדיא ודוקא כו' ויהיה בר קיימא כגון שידוע שנולד לט' חדשים ולא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה ולא קרב אליה אחר כן כו'. וכ"כ הראב"ן דף ק"כ ג"כ לשון זה אבל קים לן שכלו לו חדשיו כגון שלא בא עלי' אלא בשעת טבילתה ושוב לא בא עליה וילדה לט' חדשים שלמים אחר טבילתה כו' ע"ש. ומבואר להדיא דבאופן אחר א"א לידע כלל שכלו חדשיו. דהא הכרת עובר הוא בכל הנשים ולמה להו לדחוקי כנ"ל. וע"כ דלא מהני וכן מבואר בהג"מ ה' אבל בשם ת' רש"ל וז"ל כ' רש"י דלא קים לן כלל בדבר זה אלא היכא שלא שימשה עם בעלה כל ימי עבורה ע"ש והובא ב"י יו"ד סי' שע"ד ג"כ ובטור ג"כ שם כן. ומאחר שמבואר להדיא בטור וראב"ן ורש"י והג"מ דא"א לידע כלל רק בבעל ופירש כנ"ל ממילא דברי גדולי זמנינו בטלין ונראה דאישתמיט להו דברי כל הפוסקים הנ"ל דאל"ה היה להם להביאן עכ"פ ולפלפל בדבריהם. והטעם פשוט כיון דחזינן דאין תלוי בג' חדשים הכרת העובר רק בשליש ימיו כמבואר בש"ס סנהדרין הנ"ל דמה"ט מספקא ליה בנולד לז' ולמסקנא בתרי חדשים ותילתי ניכר. וא"כ מלבד דמה שמבואר בדברי הגדולים הנ"ל דבהוכר עוברה ואחר הכרת עובר היה ה' חדשים ואיזה ימים דמהני ג"כ דנודע שכלו חדשיו ע"ש. דזה טעות ברור לע"ד דכיון שספק אי נולד לח' ואי לח' הי' שליש ימי' ב' ח' ותרי תילתי וא"כ ע"ד י' ימים כגון שיש ה' חדשים וח' ימים מה בכך שמא הוכר לב"ח וב' שליש כיון שהוא בן ח' ועדיין הוא בתוך ח' חדשים עם הח' או ט' ימים כנ"ל ואין שום הוכחה שאינו בן ח' מן הכרת העובר. רק דאפילו בד' חדשים שלמים אחר הכרת עובר ג"כ אין לסמוך כלל כדמשמע מכל הפוס' הנ"ל חדא דאין לדמות כלל הכרת העובר מבר קיימא לנפל דאם אמרו בבר קיימא שאינו ניכר קודם לשליש ימי' שאז מכביד עלי' וניכר כדאמר בש"ס ריש נדה דמשהוכר עוברה דייה שעתה משום דאז מכביד הולד עלי' ע"ש ובר"ן אבל מנין להם שגם בנפל כן ואולי מכביד מקודם כיון שאינו בן קיימא. ולכך אין שום ראי' מהכרת עובר רק במה דאמר בש"ס בבן קיימא בס' בן ט' או בן ז' אבל לא לידע אם נפל או בן קיימא משום דאם הי' נפל אין ראי' כלל מהכרת עובר כנ"ל. והבא לחדש דין פשוט כזה במאי דשכיח נגד כל הראשונים והש''ע צריך להביא ראיה ברורה לדבריו שאלות ותשובות חלק חשן המשפט ב"ה סימן א חל כבוד הרב הגאון המאה"ג חריף ובקי נ"י פ"ה ע"ה החסיד מפורסם מהו' משה אפרים נ"י אב"ד דק"ק קאליש: על קושייתו דמר שבועות ל"ג דלמה לא בעי גם לראב"ש דג"כ שייך דילמא הוי מודה ואמר בפני פלוני ופלוני דלא הי' מועיל העדות מטעם עשאאי"ל כדאמר בש"ס ב"ק ע"ה ע"ב. אשר גם לי הוקשה זה ימים. הנה הטעם דאינו מועיל הזמה כשהודה מקודם בפני פלוני ופלוני נראה לע"ד פשוט משום דבממון מהני הודאת בע"ד יותר מק' עדים. ולכך כיון שהודה שהעדים אומרים אמת שביום פלוני גנב וכה"ג ועדי ההזמה אומרים שקר א"כ ממילא הודה שהעדים פטורים מלשלם לו מדין הזמה ומועיל הודאתו לחובתו יותר מהעדי הזמה ויהי' פטורים כנ"ל ולכך הוי עשאאי"ל. וזה פשוט עד שאני תמה על הרב בעל פ"י ח"ד שכתב ריש מכות מג (שו''ת) ה' שפרש"י אהא דאמר רבא בעידנא דאסהדי גברא לאו בר קטלא כו' ופירש"י דאלו מודה מיפטר ותמהו בתוס' דאיך מצינו שפטור ממיתה בהודאתו וכ' הפ"י דהוא גמרא ערוכה שהיה יכול להודות ולומר בפני פלוני ופלוני הרג ולא הי' מועיל עדותם אח"כ שהיה עשאאי"ל כנ"ל ותמה על תוס' מאוד ע"ש. ולע"ד אין דבריו נכוני' דהטעם בממון כמ"ש מטעם הודאה עי' בשיטה מ' שם בב"ק ע"ה בשם תוס' הרא"ש ג"כ סברא זו ע"ש וממילא במיתה כיון דלא מהני הודאתו לפטור את העדים ממיתה אף שהודה שהעדים אומרים אמת מ"מ מה יועיל זה לפטרם הא אין זה לחובתו ולדידן העדי הזמה נאמנים שהראשונים העידו שקר ודאי חייבים מיתה. וממילא הוי ודאי עדות שיכול להזימו אף שאמר בפני פלוני ופלוני כנ"ל. והנה תוס' סנהדרין פ"א גבי מי שנתחייב ב' מיתות ד"ה ונגמר הקשו הא הוי עשאאי"ל דלא מיקטלי דבלאו סהדותי' בר קטלא הוי ותירצו דכיון דאי מיתזמי קמאי או מכחשי מהני סהדותא דבתראי מיקרי יכול להזימו כיון דמשכחת הזמה באיזה אופן ע"ש: והנה קי"ל דבהודאה היכא שהוא מפטור לפטור יכול