חדושי הרי"ם יז

דתלוי' כ"ש בזה דהוכחה דדם נגד הוכחה דעוברת כנ"ל. אבל מ"מ י"ל דלא עדיף רק נגד הוכחה א' כנ"ל. אולם מ"מ דבריהם נכונים דהגם שיהי' הפי' כן בט"ז מ"מ שוב אין ללמוד עכ"פ ממה שמכשיר הט"ז תלוי' עוברת מבועה שנכשיר תלוי' עוברת עם דם מאחר דגרע כנ"ל. ומ"מ י"ל דדוקא דם ממש כלשון הט"ז אבל אותן שורייקי אפשר שימצאו גם בקרום הנעשה מהפשטת ליחה דניהו דדם הרבה משמע מגמ' דאין דרך להיות בקרום דבריאה שהאדימה ונצרר כו' הספק רק על דם שבפנים לא מהקרום עצמו. מ"מ הא קורט דם מבואר סי' ל"ו דכשאינו נגד המחט כשר עכ"פ מצוי להיות על הריאה. וא"כ כמו שמחלקים התב"ש וב"א במ"ש ט"ז סי' ל"ט ס"ק כ"ג בועה בשיפולי שתלוי כפתור ומוגלא דא"נ בשיפולי כשר אף דהמוגלא מורה כו' ומחלקים שם בין כפתור קטן ע"ש כן י"ל לענין דם. אולם שוב יש להוכיח מש"ס שם דאין חילוק בין רב למעט דא"כ מה פריך מ"ו ע"ב ארבא בריאה שהאדימה מקצתה כשירה כולה טריפה מ"ש כו' אי ל"ח שרצים כו' נצרר הדם כו' ע"ש וברש"י שם דא"כ י"ל בכולה דל"ש שיהי' נצרר הדם מקרום עצמו וע"כ מצרירת הדם שבפנים וע"י כן האדים עור החיצון ממילא גם הפנימי ע"כ לקוי וטריפה משא"כ מקצת יכול להיות שנצרר הדם שבקרום עליון עצמו אל מקום א' וא"כ לא לקוי רק החיצון דהפנימי בלא זה אדום ולא מחזקינן ריעותא על הפנימי כמו שכתבו הפו' בושט וקורקבן בע"י חולי דל"ח לקרום הב' ואף בלקותא באין כולו לקוי. מכ"ש כאן דמסופקין על הדם שנצרר שי"ל בתר קורבה שהוא מקרום עליון עצמו לא מבפנים משא"כ בכולו. ומוכח דגם מקצת לא תלינן בדם שבקרום וחשיב רוב ומצוי שמבפנים בא. א"כ נראה דסרכא תלוי' עם דם אף מועט שעוברת ע"י מיעוך יש להטריף. אולם בדבוקה ניהו דלסברת הט"ז גרע מתלוי' דהוכחה מדם שאינו ליחה נגד מה שעוברת ע"י מיעוך כנ"ל וממילא סרכא שלא כסדרן היא דטריפה. אולם זה במיעוך שהי' נהוג אז דהוי ראי' מה שעובר שהיא כריר וליחה שפיר הדם מורה דאינו הפשטת ליחה. ובדבוקה א"ל משום דעובר שאינו מהריאה דגם אם מצד הב' שדבוק ג"כ לא הי' ראוי להיות עובר במיעוך וממילא מדיש דם ע"כ שבא מאיזה מקום פנימי לא ליחה וריר. ושוב דינו כשאר סרכא שאינה עוברת שלא כסדרן דטריפה אף שיש ספק אי מריאה או ממקום הב' כנ"ל. אמנם עכשיו דא"י כלל מיעוך הנ"ל איך הי' רק קילוף והוא עפ"י הג' מ' סענדיר והסכימו האחרונים לבושי שרד וב"א ובאמת נכון שהוא קרום כמעשה דריינוס או בשר בלוי וכה"ג א"כ אין הקילוף מורה שהוא הפשטת ליחה רק שאינו מהריאה כיון שנקלף כולו ולא נשאר דלדול א"כ אין הוכחת הדם עומד כלל נגד הוכחת הקילוף שאינו מהריאה. דנשאר הוכחת הקילוף או דמהקרום הפרוס הסירכא והדם. ואי אין דרך דם להיות בקרום הפרוע א"כ ע"כ משומן הלב הסירכא. וככל סירכא שלא כסדרן דמדינא טריפה ואעפ"כ סומכין על הוכחת הקילוף דאינו מהריאה כנ"ל. ובדם הרבה אפשר שזה מורה ודאי דמסמפונות הריאה כמ"ש הט"ז וגם הוכחה הנ"ל מגרע משא"כ בשורייקי י"ל כנ"ל: עוד נראה דאם נסרך לשומן הלב היינו היורד בין ערוגות הריאה ללב ובזה מבואר ססי' ל"ד דרגילים להיות בו נקבים קטנים והיינו רביתייהו וכתב ב"ח וש"ך ז"ל שהן פיות הסמפונות ע"ש אם כן סברא טובה לומר שמאלו הסמפונות הדם בסירכא כיון שעובר בקילוף מהריאה: ויש להוסיף טעם להקבלת השו"ב למשמש עד שמתלבנת דתלינן כיון שמתלבן ע"כ אם הי' דם ממש בסירכא מה שנתלבנה היא בשביל שחזר הדם למקורו למקום שהסירכא יצאה משם. וא"כ שוב אח"כ שקולפין ובודקין מהני שוב הבדיקה דאם חזר הדם לסמפונות הריאה ודאי דהי' מבצבץ דברגע זו לא נסתם. ויש הוכחה דחזר הדם למקורו לשומן הלב או לקרום הפרוס כנ"ל. גם לכאורה מה דחשש בקילוף דידן הוא רק שמא זה קרום העליון שנקלף וא"כ י"ל בשלמא ט"ז לטעמיה דגם בנגלד אין אנו בקיאין בבדיקה אבל הש"ך ז"ל שכתב סי' ל"ו ס"ק ט' דבנגלד בקיאין דכיון שנגלד אם הי' נקב בקרום הב' היה מבצבץ הרבה והי' ניכר ע"ש וכן נוהגין אם כן י"ל דשפיר סומכין על הקילוף ממ"נ אם קרום פרוס כשר ואם זה קרום העליון שנקלף שוב מהני הבדיקה גם לדידן דהי' ניכר כיון שנקלף כנ"ל. אך י"ל דכוונת הש"ך ז"ל רק דאם הי' הלקותא גדולה כ"כ שמחיים נגלד הי' ניכר גם בקרום הב'. אבל לא בקליפה דקולפין וראיה דא"כ במה דלא מהני הבדיקה שאין בקיאין במחט וכה"ג יקלפו עור החיצון ויבדקו. וע"כ כנ"ל. הגם שיש לדחות קצת דחי' זו מ"מ נראה כן: וא"כ נראה דאם השו"ב מקובל זה משו"ב נאמנים ובקיאין אפשר דאין לסתור קבלתם בנסרך לשומן הלב כנ''ל בפרט דהרבה פוסקין מקילין בנעניעו ע"ש ואם מסברת הלב אומרים כן נראה דאין לחדש קולות שלא נמצא בפוסקי' דהקילוף ג"כ קולא גדולה. ואפשר דסומכין על הקילוף רק בצירוף שמא הפשטת ליחה משא"כ בדם. גם אפשר דיצא להם בטעות ממ"ש הט"ז ססי' ל"ח בריאה שהיה על גבה חוט א' עב כב' חוטין כו' והי' בראש החוט כו' שהיה בו דם כו' וחתכתי עד שיצא הדם לראות אם ישתנה ללובן כו' ע"ש והולידו מזה אם לא חתך והי' משתנה ללובן הי' כשר. וזה טעות דשם בתוכו הי' תחת הקרום ע"ש בפוסקים. אולם אם ע"י משמוש משתנה ללובן וא"י אם יש בו דם כלל נראה דכשר. הנלע"ד כתבתי וימחול כבודו לשאול עוד לאיזה רב מפורסם כי לא למראה עיני אשפוט רק למשמע אוזן וצריך בקיאות במראות עין כי אולי יש להבחין שאין אלו כסירכא שיש בתוכה דם והי' זה שלום כנפש ידידו דו"ש הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל תשובה שני' על ענין הנ"ל שמצאתי בין הכתבים סימן ד ב"ה יום ג' וירא תרי"ג לפ"ק. לכבוד אהו' ידידי הרב הגדול חריף ובקי חסיד מוה' אברהם דוד נ"י. אחד"ש הנה מכתבו מזמן רב נתן לי ידידינו ר' משה נ"י שבוע העברה. והגם כי לדעתי הכל מבוא' בכתבי הראשון עכ"ז לבל תחשוב שאיני חושש להשיבך הנה אכתוב בקיצור. מה שלפעמים אתה כותב שהשורייקי הולך מאחרי הקרומי הריאה היינו מתחת הקרומים מבואר היטב בדברי שטרפה וגם רחוק שלא יבצבץ. אולם מ"ש שהשורייקי בסירכא ומתאימות לקרום הריאה. והיינו שכשקולפין הסירכא מעל הריאה נקלף עם השורייקי ונשאר הריאה עם ב' הקרומי' שלה שלם ויפה בזה כל דברינו כי השו"ב אומרים שניכר להם שהשורייקי הם בקרום עצמו לא מבפנים ע"ז כתבתי. שהט"ז אינו מחשיב לודאי טריפה וא"צ להגיה רק וא"ל היא ואיכא למימר דאינו הפשטת ליחה. או שהי' כ' עוד ל' ואל"ל והפי' ואית לן למימר וחסר המדפיס ל' א' שהי' נראה לו כפול. והגם שפר"ת כ' ודאי. לא הי' לפניו מהט"ז רק מה שלפנינו ואם נרצה להגי' לא נדע שום דין כראוי. ורק סברת הט"ז כן שגם אולי ימצא בקרום שמהפשטות ליחה ג"כ דם עכ"ז אין נראה כן רק אל"ל שאין דם רק מהריאה. וגם כ' זה בנתמלא דם הרבה. ומ"ש מעשה שהי' כן הי'. לא יתכן כלל בפוסק אחרון להלכה שיתן מכשול ואם אמרו ס' ב"א לענין סירכא תלוי' היינו כיון שהמעשה בדבוקה הי' כ' המעשה כמו שהי'. אבל במעשה זו עצמו מה הי' לו לכתוב נתמלא דם כו' הרבה