חדושי הרי"ם קסג

הב' ע"ש. אולם זה בסכנה מבוררת ע"ש שאין דוחין ואף שלא יהי' מניקה אחרת אינה רשאי לסכן עצמה. משא"כ בחשש שתסתמא דל"מ להחולקין על ר"ת דסכנת אבר לא חשיב כס"נ אף בדרבנן רק אף לשאר פוסקים בדאורייתא לא חשיב סכנות נפשות כמ"ש ש"ע א"ח סי' שכ"ח. ונ"ד לא דמי כלל לעין שמרדה. כיון שהסמיכה על הרופא ולא אמר כלל שהוא סכנה רק שיחשך הראות. ודאי דכשלא ימצא מניקה שמחויבת להניק שלא יסתכן הולד ונקרא מניקה לאסור כנ"ל. ועוד דלסמוך על הרופא מבואר ש"ע סי' קפ"ז מחלוקת. ובא"י כ' דפיהם כו' שאין לסמוך כלל. אך בזה י"ל דעכ"פ מסל"ת הוי רק שם דשייך התפארות שריפא הוי כהאי דקונטרמיסין משא"כ כאן אמירתו אז שכשתנשא לא תניק שתסתמא דל"ש כנ"ל הוי מסל"ת דנאמן בדרבנן בלא איתחזיק אז כנ"ל. ואבי' שאומר שהרופא אמר כן י"ל דנאמן ג"כ עד כשר מפי מסל"ת כמו בעדי נשים ובכור להרבה פוסקים. אולם בשבוי' ב' דיעות בש"ע אי מהל"ת נאמן אה"ע סי' ז'. ובזה משמע ג"כ דהיא א"נ לכ"ע וכ"ש עד מפי מסל"ת דגרע וצריכין לגבב כל הקולות. ואעפ"כ אין מקום להתיר דע"כ לא כ' להתיר רק כשא"א להתחיל להניק כלל שיהי' סכנה. אבל אם אפשר לה להניק זמן מה רק אורך זמן ההנקה יביאה לסכנה דכשתראה שמזיק לה תשמיט דד מפיו לכ"ע כשאר מניקה הוא דחל עלי' האיסור ואף ביש מעט חלב מסתפק ש"י בתשו' ע"ש. ובהנ"ל לכ"ע אסורה דרוב נשים בזה"ז א"א להם להניק כ"ד חדש ולא בשביל זה נשתנה ח"ו דין חז"ל. דעכ"פ טובה לתינוק שתניקהו עד שתמצא אחרת וחל איסור חז"ל וזה לא אמרו כלל בשם הרופא שמיד שתניק יום א' תסתמא וגם א"א שיאמר כזה. גם איך ישפוט הרופא על אחר ד' שנים שמא תהי' בריאה לגמרי. וצריכין לידע שבשעת מיתת בעלה הי' סכנה כשתניק. וא"י שום היתר לענ"ד דברי הדו"ש. הק' יצחק מאיר. וח"ו להתיר בכאב עינים. רק במכתב הרב מוואדיסלוב נוסף דברים חשש אב צעהרונג שאמר הרופא שאפשר חשש סכנה. בזה אם אמר שלא תתחיל להניק כלל מחשש הנ"ל. וגם עכשיו יאמר רופא יהודי שא"א לה להניק כלל מחשש סכנה נראה דאין חוששין שמא היתה בריאה בינתים בשעת מיתת בעלה כהאי יבמות פ'. כיון דתחלתו וסופו לקוי כו' בכחישות דכל הגוף ע"ש אבל אם עכשיו בריאה לא מהני חזקה דמעיקרא לומר השתא כו' כיון דכ"ע בחזקת בריאין כו' כדאמר קדושין ע"ט ע"ש דר' יעקב משום חזקת ממון וביבמות ס"ה דאמר השתא דבריא משום שהוחזקה ג"כ וע"כ נשתנה כנ"ל לא על זמן שבינתים כנ"ל: ומ"מ כשהרופאים אומרים אז שלא תניק לעולם י"ל דל"ת בדרבנן שמא נשתנה אח"כ כל שלא נתברר להיפוך כיון שעתה פסק חלבה ודנין רק על האיסור דרבנן ומסל"ת בדרבנן הרבה פוסקים דנאמן. ודבר שיש לו מתירין הדעת נוטה דלא חשיב מלבד סברת הצל"ח בטלטול כיון שיפרוד שידוך זה כמובן. ואפשר דלא מהדרינן עובדא בפרט ע"י שבועת המניקה עד"ר שדעת זקינו בס' א"מ להתיר בשעת הדחק. הנלע"ד כתבתי: סימן לט ב"ה ט' ניסן תרי"ג לפ"ק תשובה שניה בענין הנ"ל. להרב ר' הערצקי מפיעטערקוב אד"ש הגם כי אני טרוד וקודם החג. עכ"ז לכבודו פניתי מעעט ומ"ש רו"מ ע"ד הח"צ בחלבה ארסי לילדיה מבעלה ולאחרים לא מזיק דל"ד לצמקו דדי' דהוי כחמור זה דעור כשמת משועבד לשכור חמור אחר כן דדי' לכלב משעבדי' להשכיר א"ע כדי לשלם דמי מניקה. ולע"ד גם אם הי' דומה הוי כספינה ויין זה דביש קפידא מצי לומר הכא היין וא"י ליתן יין אחר. כן לא נשתעבדה מעולם רק להניק בני' מבעלה והא קאימנא. ואם ארשי לילדים שלה ממנו אינה חייבת דודאי קפידא בין בני' לאחרים. וגם נשתפחה שדהו כחלה הבן במלמד בפרט דעכ"פ כדאמר קדושין י"ז בעושה מעשה מחט דעושה מקצת מלאכה לכ"ע אינו צריך להשלים בחלה. ואין האשה כחמור שנשאת רק להניק הבנים עוד יש כמה חילוקים. ומ"ש ראי' מנדרה שלא להניק שכ' תוס' דחייבת להשכיר מניקה והקשה דהוי כמנסך ולא שייך שלא יהא כו'. לענ"ד אין הפי' כלל מטעם מזיק רק כיון דהנקה בכלל המלאכות הוי מורדת ממלאכה ושאר מורדת כופין וכן בפשיעותא א"א לכופה להניק לכן או שתשכור כו' או תצא בלא כתובה כמו שסיימו תוס' כתובות נ"ט. ומה שתמה רו"מ על האחרונים כשבעל מחל השיעבוד מהא דח"מ סי' של"ג במלמד כו' שאי"ל שיעבוד הנער החילוק פשוט דשם הנער בעולם משא"כ בשעת נשואין הוי לדשלב"ל רק החיוב לו בכלל מעשה ידי'. ואישתמיט לי' למר שבאה"ע סימן קי"ד ג"כ זה הדין בנתחייב לזון ב"א דפטור האם לא מהני והוא מירושלמי. ובסימן קי"ב מבואר דמהני מחילתה על מזון הבנות וכ' שם ח"מ וב"ש ב' טעמים א' כנ"ל לדשלב"ל וב' דנגרר אחר שאר ת"כ. ושניהם שייכים כאן דנגרר אחר שאר מעשה ידי'. ובל"ז כיון דהחיוב עליו לזון קטני קטנים החיוב שלה רק לפרוע חוב שלו ומהני מחילתו ונשאר החיוב עליו. זולת זה ודאי הח"ץ והרבה גדולים שעשו מעשה דרב גוברייהו. הסומך עליהם אין לערער כלל. וה' ישלח לו רפואה שלימה הק' יצחק מאיר סימן מ ע"ד השאלה במינקת שעברו עלי' כ"ד חודש ע"י שנחשוב חודש העיבור אי מותר לבעל אחותה לישא אותה מאחר שכתב הב"ש דביש סניף מצרפין חודש העיבור ונחשב הסניף שיש לו בנים קטנים ואין מי שישמשנו: תשובה שלום להרב הנ"ל. מ"ש סניף להתיר אין הפירוש רק במה שיש פוס' להתיר במניקה כמו עשירה וכה"ג לא בבנים קטנים וכה"ג שאין שייכות ולא דיעה להתיר ע"י זה תוך זמן הנקה רק זה היה יכול לומר דחשיב צורך גדול. ובתשו' נודע ביהודה קמא סי' כ' כתב להתיר בגמלתו כבר שי"ל דמודה מהר"מ. אבל לא עלה על לבו להרים ראש להקל נגד מהר"ם ורמ"א ובגמלתו יש סמך לדברי הנו"ב בהגה"ה סביב המרדכי בקידושין שכתב גם כן די"ל דמודה בגמלתו. ומ"מ פשט דברי אחרונים שלנו ט"ז וב"ש שלא להקל גם בגמלתו ונראה שלא ראה דברי הט"ז שגם הוא ס"ל להלכה דלא כמהר"ם ואעפ"כ אינו רוצה להקל כלל נגדם וכפי הנראה איזה למדן למד להאיש שיאמר כן כי המתין שנה וחצי וחודש א' קשה לו להמתין לקיים דברי חכמים וידבר על לב איש כנ"ל שטוב לו להמתין שיהי' בהיתר, גמור. דברי הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל סימן מא ע''ד היבם שהגיע לכלל שנים ולא הביא ב' שערות שנשתדך ורוצה לכנוס אם אסור כהי"א שמביא רמ"א אה"ע סי' קנ"ט: הנה ח"צ בתשובה סי' קט"ז דחה דברי הרמ"א מאחר שארוסה נקראת אשתו טפי מזקוקה ואעפ"כ פסק