חדושי הרי"ם קסב

ע"כ אינו מיקל גם דיעבד ביבם קטן ומכרת אותו גם על הפי' רפי' בידי לכתחלה לע"ד רמ"א בד"מ אינו מפרש כן שכ' סי' ק"מ אפי' כו' יבם קטן משמע דאין חילוק. והרי ר"ת שסובר דמצות חליצה קודמת אעפ"כ לא הקל כלל דמסתמא לא להתיבם. ונוסף על זה דברי הג' מלבוב דג"כ אין ראיה ברורה נגדו וגם דעת הרי"ף דחשש מהרי"ק ות"ה לזאת אין דעתי מסכמת כלל להתיר גם מ"ש בענין תנאי קודם התורף לחלק בין אומדנא לתנאי אינו כלום ומ"ש רו"מ ק"ו ממשאל"ס דאורייתא. למה כותב שלא בהשגחה ואבקש לשלוח לי העתק ממכתב הראשון: והנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר הנה נשתהה המכתב. והנני להוסיף ע"ד הנ"ל שסיים אחיו נ"י אף דע"ז מסתפי כו' אבל אנן לא מסתפינן כו' מחמת הפוסקים הנ"ל וכ"ז פשוט וברור עכ"ל א"י למה מטעה השומעים איזה פוסקים הביא בגוף הדבר להתיר רק שסומכין על הלולי דמסתפינא של הט"ז במה שברור שלא ראה דברי רש"ל שכ' אמינא מלתא חדתא. ורש"ל כ' להדיא בדינים שיוצאים להלכה ודין המזכה כו' הוי ספק גט וחולצת ולא מיבמת ואפילו האידנא שא"נ ביבום כו' ובמקום כו' חדר"ג כו' דוקא בדיעבד כו' וכן אם היבם רחוק וקטן נמי בדיעבד אכן אם הוא קרוב ומכרת אותו אפילו הוא קטן אינה מגורשת בודאי וחולצת ולא מתיבמת כו' ע"ש מפורש גם דיעבד דספק מגורשת הוא בקטן ומכרת: ולע''ד דגם באותן שהדין חולצת ולא מתיבמת ג"כ לא מהני זכוי בגט. וראיה דא"כ הי' עצה פשוטה בש"מ ואינה כאן לזכות לה גט ואח"כ לכתוב עוד גט ולזכות לה דכיון דאפשט דספיקא וחולצת ולא מיבמת מן הדין שוב גט שני זכות גמור הוא לה ומהני לגמרי להתירה. והרי מבואר במרדכי פרק האשה הך מעשה דאביאסף שהי' שכ"מ ויבם קטן ושאלוהו אם זכות כו' והשיב דל"ש דהתלמוד לא חילק וגם בקטן ספק. ולמה לא עשו כנ"ל וכן שם דשאלו לרש"י ז"ל שרצה לזכות לארוסתו ולא רצה ולמה לא צוה כנ"ל לזכות ב' פעמים ב' גטין. גם לא אשתמיט שום פוס' לכתוב כן. וא"צ לדחות ד' אחיו דמשום דנשי לאו דינא גמירי אינו זכות. וע"כ דגם היכא שהדין חולצת ול"מ אינו מועיל זכוי. וכן לא אשתמיט שום פוס' לומר דבאותן דחולצין ולא מיבמין יהיו ודאי גט דא"כ הול"ל שליח מתנה כגט כה"ג. וכן לענין חצר באעג"ח סי' קל"ט. ולע"ד הטעם דהא לא מצינו בש"ס רק משום דסני' לי' והא הגט חוב שנאסרת לכהנים ובלא הגט שמא ימות היבם ותהי' מותרת דהא מבואר יבמות י"ח ובתוס' דלזמן מרובה חיישינן שמא ימות וכן יבמות קי"ז גבי צרה וחמותה הבאה לא"מ דחוששת למיתה אף לשקר מש"ה כ"ש שלא יחשב זכות רק ביבום הטעם כיון דסני' לי' וע"כ ייבם אותה אם לא ימות הוי זכות שלא תנשא לשנוי לה יותר מהחוב לכהן כשימות וכמ"ש תוס' צ"ד משא"כ באותן שהדין חולצת ולא מתיבמת דלמא לא ניחא לה בגט שתאסר לכהן ויותר ניחא לה להמתין שאם ימות תהי' מותרת לכהונה ואם יחי' יצטרך לחלוץ לה. וגם בקטן אולי נח לה להמתין שאם כו' כנ"ל. אולם עדיין לא נתישב הא דכ' פעמים לזכות דהא כבר נאסרה לכהן מספק בזכוי ראשון ולכך צ"ל כיון דקי"ל הגדילו יכולין למחות וכן כל זכוי כשנודע. א"כ עדיין גם בזכוי ב' שייך דלמא מרחמא ליבם ובאמת תמחה כשיודע לה ויהי' בטל גם זכוי הראשון שלא יהי' ספק וממילא גם זכוי ב' לא מהני דחוב הוא לה כנ"ל. וא"כ נדחה ראיה דלעיל די"ל בשאר דינים דחולצת ולא מתיבמת חשיב שפיר זכות מ"מ הדבר צ"ע מסתימת הפו' וש"ע. דגם י"ל משום אי בע' זריק לה גיטא ופסל לכהן משא"כ עכשיו. והרי הח"ץ סי' צ"ו כ' גם על מומרת שזיכוי לה גט אינו סומך למעשה מאחר שהגמ' סתמה ע"ש גם שמבואר בת"ה וש"ע. ואנן אזובי קיר נסמוך נגד הגמ' וכל הפוסקים בלי שום סמך. ונוסף עוד חששות כנ"ל. שבכל אריכת הדברים אינו מוציא מידי ספק דודאי או דשכ"מ צריך להיות גומר ומגרש לגמרי מעכשיו או שיהי' תנאי מפורש ואי לאו דמיא למתנת ב"ח נדרים מ"ח הן לפניך כדי כו' אם הפי' זכי כנ"ל וגבי פדיון לא גמרת כו' ועוד מגרע כח הגט לפי דברי אחיו נ"י וגם רשב"א ושאר פוסקים כ' דבאמר אם מת ואינו כופל גרע מאומדנא גרידא ע"ש. ונוסף גם חשש ד' הרי"ף כנ"ל. ולדעתי רמות רוחא להתיר למעשה. והכרח הענין מביאני לדבר קשות ונגד רצוני כי רואה אני שקל הדבר בעיני רו"מ. ואיני אומר קבלו דעתי אולם זה אני מזהיר את רו"מ שישלח כל דברי כהוייתן בלי מגרעת להרבנים המתירים ואחר העיון מה שירצו יעשו ואיני מחויב יותר ואל יטרידיני רו"מ עוד בדבר הזה. זולת אם יראה איזה דבר חדש בדבריהם וכמדומה לי שרו"מ לא שלח להם גם מכתבי הראשון כהוייתו וכן לא יעשה. גם לא שלח גב"ע מב"ד דק' ע"ח: הנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר ב"ה סימן לח ע"ד השאלה. יש לתמוה על ב"ד שהתירו מה שאינו ענין לת' הח"צ שחלב ארסי מיקרי שאין לה חלב כצימוק ואפילו ביש סכנה להאשה לא נשמע משם דבת' סי' ס"ג שם בסוף שכ' ותיקשי לך דבי ר"ג. תמוה שלא הביא דברי הרא"ש ור"ן דקלא א"ל כו' וזה הי' עיקר טעם הג' ר' אב"ד ז"ל החולק דכשיש לה חלב שוב שייך הגזירה. אולם בתשוב' סי' ס"ו שם תיקן דכתב מילתא דל"ש כהאי כו' וחלב כו' אטו מחי' כו' ע"ש מה דלא שייך כלל כשחלב טוב לילד רק סכנה דידה דשייך ל"פ. אולם לא הוצרך ח"צ זה רק לר"ת דכ' שם לא מבעי' לר"ש דכל היכא דלא משעבדא דמותרת כו' שהרי כו' אין מניחין אותה אלא אפילו לר"ת כו' באינה ראוי' להניק כו' ע"ש. וא"כ למשמעות הש"ע סוף סי' י"ג וכ"כ בנב"י להקל בגרושה שלא התחילה להניק. א"כ גם בסכנת האשה כיון שאין מניחין אפשר להקל. אולם ז"א דמ"ש הח"צ ל"מ להר"ש היינו כפי דחיית ר"ת שלדברי הר"ש גם באלמנה כשלא משעבדא ראוי שתהי' מותרת מאחר שהח"צ סובר לגמרי כר"ת ע"ש: אבל אנו כשרוצין לתפוס דעת הר"ש א"א עם דחיות התוס' רק דע"כ מודה ר"ש באלמנה דלא פליג גם בלא משעבדא רק גרושה דלעולם אינה משועבדת ודבי ר"ג משום קלא או דסובר כדברי ר"מ הובא תשובת הרא"ש כלל י"ג דאף בהכניסה ג"ש וכה"ג דלא משעבדא להניק בעצמה אבל מחויבת להשתדל לשכור מניקה ובנשאת לא שביק לה בעל ע"ש ובגרושה לא משעבדא כלל עיין תשובת הגאון בעל מג"ש בס' גבורת אנשים. א"כ צימוק וסכנה א"א ללמוד להתיר באלמנה דהפי' מניקה לר"ש או משועבדת בעצמה או להשתדל ונדחה קו' של הח"צ. ומ"ש הרא"ש וש"ע להתיר צימוק משום דפוסקין כר"ת והפי' מניקה ראוי להניק והגם שנאמר שהר"ש מסתמא אינו חולק על הגאון שהביא הרא"ש וסבר דתרתי בעי שם מניקה עלי' ומשעבדא ע"ש בדברי בעל מג"ש מ"מ שוב ההיתר דוקא בצימוק. משא"כ אלמנה אף דסכנה לאשה דנקרא שם מניקה. שוב או דל"פ. או דמשעבדא להשתדל ואסורה להר"ש ג"כ ולד"ה אסורה. זולת דברי בעל תשובת אמונת שמואל המתיר באלמנה ג"כ בג"ש ודבריו דחוים מכל הפוסקים שכולם גמרו על הסומכים על תשו' א"ש הנ"ל. עכ"ז מצאתי להג' מוהר' יונתן ז"ל סוף ספר בני אהובה שהתיר גם בסכנה לאשה. וסובר שגם זה אינה נקרא מניקה כיון שאין ב"ד מניחין וכהפו' דל"א ל"פ וטעם