חדושי הרי"ם טו

במקומו כנ"ל. ושפיר כתב הש"ך בשם הר"ץ ס"ק כ' הטעם להטריף דהח' יתרת הוא ואין שייך להורד וטריפה כנ"ל וס"ק כ"א הש"ך בשם הר"ץ בנתקטנה העינונותא רק השורש ניכר כו' נראה דהיינו שאינו ניכר שום חסרון כלל רק שהיא קטנה ואף שאין לה העיגול רק השורש כעובי אצבע או כט"ד לדידן כתב הש"ך דכשר כיון שיש שורש הרי כל הורדא קיימת כו'. והיינו כיון דדי בתור השורש אף שאינה עגולה בראשה ומה דכל הבהמות אית להו ורד היינו כט"ד דבהכי סגי שוב העודף לא מיקרי חסר כשאינו ורק התואר חסר והא התואר אינו מזיק בראשה דמ"מ ורד הוא ויש כאן כט"ד וכמו לרמב"ם בקמט טריפה וכשהי' כל הריאה קטנה כשר דאין כאן חסרון ולכך קרי ליה כאן נתקטנה אבל שלימה. משא"כ בדינים שלמעלה שגדולה ונראה חסר מקצת: ולפי פי' הנ"ל בנראה שחסר ונמצא חתיכה כדין הא' אף שיש שורש קשה להקל נגד הש"ך בפרט בגסה ובודאי שקשה לסמוך על סתימת הת"ש בלי ראי' נגד הש"ך שהוראותיו מוסכמים. ובדין שהרמ"א כתב שתמוה רק אם קבלה נקבל ואפשר שגם רמ"א דוקא בגדיים וטלאים קאמר: אמנם נראה לפרש עוד דהא רמ"א ז"ל מצא כתוב דין הנ"ל דחסר כו' אם נמצא חתיכה כו' סתם ואפשר לפרש ביש תואר ורד בהנשאר ואפשר לפרש באין תואר ורד רק ע"י חתיכה המשלימה. וא"כ זה תלי' אי ס"ל להך מ"כ דין הב' דסגי תואר ורד בשורש לבד א"כ ע"כ דמיירי באין תואר ורד בנשאר דאל"כ גם בלא נמצא החתיכה כשר. וע"כ דגם בזה מכשיר בהשלמה. וע"ז תמה רמ"א. אבל אי לא ס"ל כי"א של דין ב' רק דלא מהני תואר ורד בשורש לבד. שפיר יש לפרש המ"כ הנ"ל ביש תואר ורד בהנשאר שורש ואעפ"כ צריך לההשלמה שיהי' תואר ורד גם בראשה ע"י החתיכה כנ"ל. ולכך סתם רמ"א ז"ל דין הא' אם חסר מקצת כו' וכתב וכן אם יש תואר ורד בשורש כו' להורות. דגם דין א' מיירי שיש בהנשאר תואר ורד כמ"ש הש"ך בזה סומך על המ"כ להכשיר דבאין תואר ורד בהנשאר א"א לסמוך להתיר דלמא הך המ"כ אינו סובר כי כי"א של דין הב' וא"כ מיירי רק ביש תואר ורד בהנשאר וא"כ אין שום דיעה להתיר באין תואר ורד בהנשאר וע"י השלמה כנ"ל. ורק ביש תואר ורד בהנשאר שפיר כשר ממ"נ המ"כ הנ"ל ע"י ההשלמה בין אי ס"ל כדין הב' או לא. ואח"כ כתב וכן י"מ ביש תואר ורד בשורש כעובי אצבע וזה לא נלמד מדין א'. וכן בדין הב' כתב הש"ך ור"ץ דגם בשורש לבד כשר ביש תואר ורד. ומ"מ לא קשה בדין הא' למה לי' אם נמצא הא כשר בלא החתיכה. דהא לדיעה זו באמת ע"כ שם כשר באין תואר ורד בהנשאר. רק דמ"מ לא סמכינן להתיר מספק כנ"ל שמא לא ס"ל למ"כ כי"א אלו. ומיושב מ"ש מהר"מ דלא ברירא לי' לרמ"א להכשיר בהשלמה אף שכתב להדיא יש להקל כו' ועכ"פ קאי אב' דינים האחרונים. ולמ"ש היינו דהא קצת משמע מרמ"א כיון שפוסק כדין הב' דסגי ת"ו בשורש ממילא דין א' דהשלמה באין ת"ו בשורש רק ע"י החתיכה. אך מדכתב וכן כו' משמע דמיירי גם בדין הא' ביש תואר ורד כמ"ש הש"ך. מזה דייק מהר"מ דלא פסיקא לי' להקל לסמוך על ההשלמה היינו גם באין תואר ורד בהנשאר וכמ"ש לעיל דילמא לא ס"ל להמ"כ כי"א הנ"ל. ולכך אף שהביא דין ההשלמה סתם לי' ולא פסיקא לי' להקל רק ביש תואר ורד בהנשאר. ולכך ש"ך ס"ק י"ח דחה דברי מהר"ל שוחט שרצה להוכיח מדין השלמה דא"צ תואר ורד גם בשורש דמשמע לי' דאין בנשאר תואר ורד מהוכחה הנ"ל. דא"כ גם בלא החתיכה כשר לדין הב'. ודחה ש"ך מב' טעמים. א' דע"י צירוף יש תואר ורד. ואי מיירי באין תואר ורד ג"כ אין ראיה. ועוד דגם בהנשאר יש תואר ורד כו'. היינו שאין רמ"א סומך על המ"כ רק ביש תואר ורד בנשאר וכדכ' וכן כו' ואיך ילמוד מזה לסמוך על שינתה תוארה בשורש כו', וס"ק כ' כתב הר"ץ דאין נוהגין לסמוך על דין השלמה לחוד שיהי' כשר גם באין תואר ורד בשורש רק כל שינתה מקומה מטריפין. דכיון דאין תואר ורד בשורש רק ע"י החתיכה קרי ליה שינתה מקומה. וכתב הטעם דאין החתיכה שייך לורד ושוב אין לה תואר ורד כנ"ל. וכתב דגם רמ"א לא ברירא לי' להכשיר מצד ההשלמה לחוד באין תואר ורד בשורש כו' רק ביש תואר ורד. ואח"כ ס"ק כ"א כתב ר"ץ דנוהגין להכשיר כדין הב' בלא השלמה ג"כ כיון דהשורש יש לו תואר ורד כשאר שורש והסכים הש"ך. ומיושב מה שסתם הת"ש להתיר גם בגסה דכיון שיש תואר ורד בשורש א"צ להשלמה כנ"ל: אך עדיין אין מדוקדק כל הצורך מאחר דס"ק י"ח משמע דפשוט לש"ך דרמ"א מיירי ביש בנשאר תואר ורד איך הסכים להר"ץ אח"כ ס"ק כ' וכתב ארמ"א לכאורה גם בגסה כו' הא מסיק בנתקטנה דכשר ואף בלי החתיכה ודנימא דגרע ע"י החתיכה הוא דוחק דהא כתב שאין החתיכה שייך כו'. לזאת נראה יותר דלא כספ' ראש אפרים רק דש"ך מפרש דין א' באין בשורש כט"ד וצריך ההשלמה להשיעור ג"כ. ואין תימה כיון דמה דחסרא ורדא טריפה לדידן הוא רק משום דכולהו אית להו וחסר כו' ממילא כיון דהכי רביתייהו שימצא החסרון במקום אחר שפיר כשר. וא"ש שכתב רמ"א שמ"מ תמוה ואם קבלה נקבל וכתב כן בש"ע. וכן משמע ס"ק י"ח שכ' וכ"כ מהר"מ כו' ע"ש. ומ"מ משיג על מהר"ל שוחט. דבהנשאר יש תואר ורד אף שאינו כשיעור מ"מ התואר יש ומורה שהוא ורד ונר' שחסר ומשלים החתיכה ועוד דמיירי כשיש כעובי אצבע ואינו ט"ד דלענין השורש מהני כמו במעים וסגי בתואר כעובי אצבע ולענין השיעור עדיין אינו רק פ' ב' של אגודל. ומשלים החסרון. וכן משמע לשון הש"ך בהנשאר ע"ש. וכן ס"ק י"ט דבעי הת"ח לאסור בשמאל משום שינתה מקומה וכן ס"ק כ' הר"ץ אין נוהגין אלא מטריפין כל ששינתה מקומה א"ש מאחר שחסר להשיעור וצריך להח' קרי ליה שינתה מקומה ומסכים הש"ך. ואח"כ בנתקטנה כ' שפיר דכשר היינו בט"ד לדידן דבזה מודה רמ"א גם בגסה. ונרא' דהר"ץ מחולק בזה עם הרמ"א כפי מה שהביא בי"א לשון ר"ץ שכ' דח' הנמצאת חשבינן ליתרת ולא להורד ור' משה איסרלס אמר טעם אחר משום מה שחסר כאן משלים כאן כו' ואם קבלה נקבל ע"ש שכן לשון הר"ץ. ונר' שהוא מפרש דאין חושבין הח' הנמצא להשלים רק יתרת בפ"ע ומ"מ כשר ממילא לטעמו ע"מ מיירי המ"כ דוקא ביש ט"ד בשורש הנשאר ומפרש אם נמצא כו' דבלא הח' ג"כ כשר דא"צ תואר ורד בראשה. רק החתיכ' המורה שהוא השלמ' לורדא יאסור דהוי שינתה מקומה ע"ז אמר דחשבינן ליתרת ואינו כלל להורדא ממילא כשר. וממילא באין ט"ד טריפה. ורמ"א אמר טעם אחר דכך אורחיה להשלים החסרון ולטעמו כשר גם באין ט"ד וע"ז כתב הר"ן דאין נוהגין כן אלא כל שינתה מקומה אסור ואין מתירין כסברת הרמ"א שיהי' כשר גם באין כט"ד דצריך הח' להשיעור וממילא הוי שינתה מקומה אלא נוהגין לאסור. רק בנשאר כט"ד שפיר מתירין דאז לא שינתה מקומה וחסר התואר בראש אינו מזיק. והר"ל שוחט היה רוצה להוכיח מרמ"א דמכשיר גם באין ת"ו כלל דהא רמ"א בתורת השלמה מכשיר וגם באין ט"ד ומה מהני השלמה מ"מ אין תואר. ודחה הש"ך דע"י צירוף יש תואר ועוד דעכ"פ בהנשאר כו' כמ"ש לעיל ובזה הסכים הש"ך לר"ץ לאסור. אבל ביש שורש כט"ד הסכי' להר"ץ דמיקרי כל הורד קיים וכשר ומיושב שסתם הת"ש ביש כט"ד להכשיר אף בגסה דגם הש"ך ס"ל כן כנ"ל: הנה יש לשניהם המתיר והאוסר על מה לסמוך. ומי שחלה הוראתו מקודם אין לסתור הוראתו לע"ד. את הנלע"ד כתבתי הק' יצחק מאיר: