חדושי הרי"ם קלט

והנה גם בהיתר חכם בנדר והפרת בעל אמר ג"כ בנדרים דף ע"ג וב"ב פ' י"נ. דבעל שאמר מותר לא מהני לב"ה מסברא בלאו קרא דזה הדבר רק דלא שייך מותר כשאינו עוקר מעיקרו ע"ש והא עכ"פ יהי' גלוי דעת שאינו רוצה בנדרה וע"כ דמה שרוצה שיבטל מעיקרו אינו ג"ד שיהיה בטל מכאן ולהבא. אך מ"מ לא דמי דשם באמת נשאר הנדר רק גייז מכאן ולהבא וכשאומר מותר ורוצה שיעקר מעיקרו אין בכלל זה כשלא נעקר שיבוטל מכאן ולהבא. משא"כ מיאון דבאמת עוקר הקידושין מעיקרו י"ל שפיר דכמכחשת שלא הי' קדושין מעולם הוי כאומרת שאין רצונה בקידושין אלו כנ"ל: ובש"ס ב"מ י"ט הא אמר תנו כו' בש"מ דבר מהדר הוא כו' אי במתנת ש"מ נמי לית בה פסידא דבתרייתא זכי כו' דע"פ דין יהיה של מי שזמנו אחרון. והא אמר תנו מיהו חשיב חזרה וע"פ דין של זה אף דזמנו קדים. וניהו דהחשש אינו מ"מ מלשון הגמ' משמע שהלה זוכה וע"כ דמה שנותנו לזה בתורת שזמנו ראשון לא חשיב חזרה כשבאמת אחרון כנ"ל. אך י"ל כיון דהדין הוא בש"מ דבתרא זכי ממילא אם באמת נתן לאחר מש"מ אחר הזמן שכתוב לזה. א"כ מה שאמר תנו לא חשיב חזרה כלל דהא מצוה ליתן לו מה שלא יזכה כלל שהרי יש אחרון מזמן זה. ואדרבא מדויק יותר לשון הש"ס דהאריך בברי לחוד ובש"מ לחוד וכפל דהדר בי' מקמיייתא והא הול"ל בין בריא ובין ש"מ בתרא זכי. ולמ"ש אין דומים כלל דבש"מ קמ"ל כיון דכתב ונתן לאחר אחר כתיבה של זה בטל השטר דהדר בי' מקמייתא שכתב ורצה ליתן. וזכה זה שנתן וממילא אף שמצוה ליתן לזה אותו השטר מש"מ שזמנו קדום אין בזה חזרה כלל דמצוה ליתן חספא כנ"ל: גם יש כאן דעת הגהת אלפסי הובאו ב' הדיעות ברמ"א שא"צ מיאון בנשאת שלא לדעת אחי' ואמה: סימן כב ב"ה יום ה' ר"ח כסליו תדי"ר לפ"ק ווארשא: לכבוד אהו' הרב הגדול חריף ובקי נ"י פ"ה מו' נ"י אבד"ק חמעלניק: אד"ש המכתב שע"י ידידי מחו' המופל' החסיד ר' אייזיק הירש נ"י קבלתי. ומה שפשוט לרו"מ לקדש ע"ת וחופה וביאה ראשונה ע"ת אם לא תתרפא באיזה זמן. אני לע"ד מבעי' לי טובא. שבב"ח ובנב"י מפורש דמה דלא חששו לב"ז הוא רק משום דכל ימי חיי' אגודא בי'. או משום דלא ימצא מי שתנשא לו באח מומר או אלם טוב שיעבור על חשש ב"ז משום מצות פ"ו. וגם דרוב מתעברות ויולדות ולא יהי' ב"ז. וגם ע"ז מפקפק הג' ה' א"ב ז"ל בתשו' מעיל צדקה. ובעל מ"צ כ' שם דלא מצא בפ' אסור ב"ז רק חזקה א"א עושה כן ואשתמיט לי' דברי הה"מ פ"א מה"א שהביא ראי' לרמב"ם דאיסור תורה בב"ז ממה שאמרו חזקה א"א עושה ב"ז ואם היה דרבנן לא הי' חזקה כולי האי ע"ש אבל פשוט לי' עכ"פ שאיסור יש דאורייתא או דרבנן. וכיון שמפורש בש"ס כתובות ע"ג בתנאי דשייך חזקה א"א כו' מבואר שגם בתנאי אסור שמא יהי' ב"ז ואין לחלק בין תנאי להבא ובין ע"מ דנדרים כו' שמתברר אח"כ שכבר הי' ז"א דכל הפוסקים סתמו מקדש ע"ת ובעל גם בלהבא וכן הש"ס מייתי עלה הא דהריני בועלך ע"מ שירצה אבא כו'. וכן לתוס' ע"מ דנדרים כו' אם יקפיד כשיודע לו. וא"כ אדרבא הברירה אז בידו כשישמע ולמה יבעול עכשיו לשם קדושין מחשש ב"ז הא יהי' בידו אז. וע"כ דאף שבידו חושש שמא יקפיד ואינו רוצה בספק ב"ז. וכן מפורש בתוס' בכמה דוכתי דאיסורא הוא ובקטן ג"כ הי' תקנה דלא להוי ב"ז ע"ש יבמות ס"א ע"ב וצ"ו. ומ"ש רו"מ בשם תשו' ר"ע שישבע שלא יקדש כו' לע"ד אינו כלום דעדיין החזקה שנשאל על שבועתו אח"כ ובעל לש"ק ואף ע"ד רבים מתירין לדבר מצוה שלא יהי' ב"ז כנ"ל. דאל"כ מה פריך מהריני בועלך כו' ומר' ישמעאל לאפוקי כו' בנה מורכב כו' דלמא כשנשבע שלא יקדש בביאה ולתוס' פשיטא להו ריש יבמות א"א בחמותו כו' שכבר ילדה ע"ש דא"א שנינו וגמרו לאפוקי מדר"י דבבעל מודה. הא בנשבע ל"ח ומ"מ סבר ר"י אין ממאנת להוצרכו לפסוק כ'. וכן בקטנ' שהגדילה וע"ת ובעל לא מצינו שום חילוק בנשבע. והיינו מטעם כמ"ש כיון דחזקה אאעב"ז ודאי נשאל. ואפשר גם הג' הנ"ל דוקא בתנאי שלטובתה דאין מתירין בלי דעתה משא"כ דלטובתו. וגם שייך שמא פייסה וביטל התנאי כעין לגריעותא דידה. גם אם לא תקבל גט ולא יוכל לגרשה בע"כ תצא בלי גט אשה הנשואה נבעלה כמה שנים וגם אם הי' הדין כן הי' דבר זר ותמוה מכ"ש דיש חששות הנ"ל. ובקטנה ריש פ' ב"ש אמרו אין תנאי בנשואין וגם לפי' תוס' עי"ז יאמרו א"א יוצאה בלי גט. וע"כ לא פליגי ב"ה רק דקטנה מודע כו' אבל גדולה נשואה י"ל דמודה. ומ"ש רד"ך דמה דלא מצינו שגזרו אין ללמוד ע"ש אינו ברור דהיינו הך וגם שם לא הזכיר גזירה ע"ש וי"ל דלענין בלי חליצה אין ללמוד דבדרבנן מחלקין בין איסור לאו לכרת משא"כ לענין בחיי'. ועוד דעיקר מה שהקילו נגד הפוסקים להתנות בכל ביאה כמ"ש הב"ח בשם תשו'. היינו משום דכשאגודא כל ימי חיי' אינו ב"ז וממילא לא שייך החזקה כיון דאינו ב"ז משא"כ בתנאי דבחיי' אי הוי ב"ז צריך להתנות בכל ביאה. והנה הרב ב"י סי' קנ"ז כ' נשתקע הדבר כו' ומעולם לא נשמע להתנות כן. ואף דקאי על זיקת יבום מ"מ החילוק בלשון התנאי אם תפול כו' היינו אם ימות בלא בנים כו' שכ' מהר"י ברי"ן שמביא ד"מ שם ודאי דלא נעלם מב"י ות"ה שהוא דבר פשוט ומ"מ לא ניחא להו כלל. ובתשו' שהניח הב"ח כ' ג"כ שע"י הגזירות מדוחק גדול עשו כן ואם כי ודאי הסומך על רמ"א ז"ל רשות בידו מ"מ הוא לא כ' רק באח רשע. והב"ח מוסיף בנאבד האח ע"ש דשייכי טעמים הנ"ל שכל י"ח אגודא בי'. וכדי לקיים פ"ו. ורוב שלא יהי' ב"ז וכמ"ש תוס' ריש יבמות באיילונית דלא שכיח לא כו' לבעול לש"ק. וישבתי בזה תמיהת תוס' שם למה לר"מ קטן וקטנה אין מיבמין שמא תמצא איילונית הא בטל ואינו אשת אח. ולע"ד דהא דאין חזקה דא"א עב''ז מחשש איילונית הוא משום דאין חיישינן למעוטא וא"צ לחוש לאיסור ב"ז במיעוט. משא"כ לר"מ דח' למיעוט גם בזה שייך החזקה כנ"ל. עכ"פ בתנאי בנ"ד שכשלא תתרפא כו' דאדרבה בדבר התלוי במעשה בחזקה שלא נתקיים ולא שייכי ב' טעמים ודאי דאסור לעשות כן לע"ד ומעולם לא נשמע במדינתינו לעשות כן אף במקום אח רשע או נאבד כ"ש באופן הנ"ל. ולדעתי אם בעל נפש הוא החתן יקדש וישא סתם ככל ב"י ודי שתשבע לקבל גט אם כו' וכמ"ש רו"מ ובזכות שאינו מבייש בת גדולים יעזור לו ה' שישלח לה רפואה דברי הק' יצחק מאיר בהרב מור"י ז"ל: ב"ה סימן כג הנה בשוטה גמור מבואר בש"ס ריש פ' חרש דלא הוי קידושיו קידושין אף מדרבנן ע"ש קי"ב דלא תקנו להו רבנן קדושין ובברייתא שם שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מחליצה ויבום ומבואר ברמב"ם וש"ע. והטעם דלא הוי קדושין מה"ת כ' רש"י שם אחרש משום דלאו בני דיעה ומה"ת אין קניינו קנין וכן שם ס"ט ע"ב שאמר תנינא להא דת"ר שוטה וקטן כו' פירש"י אלמא אין קנין לשוטה ע"ש: