חדושי הרי"ם יג

כלל ולא הוי ביטול וזה נראה לע"ד גם בלא הנ"ל דס"ל לרש"י ורמב"ם שענין ביטול זה להיות קרוי השבתה הוא כמו ביטול ע"ז דנכרי מבטל ובכמה דוכתי שמבטל החשיבות שלו וכן כאן דתרגום תשביתו תבטלון היינו מה שעושהו בלבו כעפר ומסולק ממנו הוא מושבת מרשותו אף שבביתו. אבל בלא מסח דעתו אף שיאמר בפיו לשון הביטול לא שייך בזה דברים שבלב אין דברים דמ"מ אינו מושבת ממנו כשדנין נגד אחר בקנין וכה"ג שייך אין דברים שבלב משא"כ לענין זה אי חשיב השבתה או לא תלי' רק בלב. וכשיודע בעצמו שאינו בטל אצלו בלב באמת מחויב לשרפו מה"ת. ומיושב בחולין דף ד' שתמהו למה אין הע"ע מבטלין וכו' דליכא הפסד ויהי' ג"כ רק דרבנן ע"ש בראש יוסף. ולהנ"ל א"ש דלא מועיל בטולם כלל כנ"ל. גם מיושב במפרש ויוצא בשיירא שפי' רש"י פ' כ"ש דף כ"ז דהיינו שלא בשעת ביעורו דפליגי ר"י ורבנן ותמהו הא עכ"פ ביטול מהני ע"ש. ולהנ"ל אפשר דזמן גדול קודם ביעור לא מהני ביטול כיון שראוי לאכול ולמכור בטלה דעתו והוי ככרים וכסתות הנ"ל ורק סמוך לזמן ביעורו. ומה"ט מודה ר"י בשעת ביעור דהשבתתו בכ"ד וגם ביטול מהני ומי שאינו בטל אצלו או אחר איסורו שפיר בשריפה כנ"ל גם לרש"י ז"ל. וא"י קושית תוס' על רש"י דהא אמר ר"ע מצינו להבערה כו' תשביתו כו'. וע"כ תשביתו א"ז איסורו ע"ש והא כיון דגם לרש"י ז"ל א"ז איסור לא מהני הביטול דאין תלוי בו להסיח דעתו ממנו. רק קודם זמן איסורו. וע"כ לרש"י ולתרגום דתשביתו תבטלון היינו דהחיוב עליו כשיגיע תחילת זמן יהי' החמץ מושבת ממנו היינו או שיהי' בטל אז כעפר ע"י שביטלו קודם שהועיל ביטולו ואם לא בטל ישרפנו לר"י. וא"כ אי נימא דיום הראשון יו"ט והוא א"ז איסורו ע"כ אם לא ביטל צריך שריפה לר"י. עוד לע"ד בלשון רש"י ז"ל שהקדים לאור הנר כו' וכן הר"ן שהקשה דיליף כו'. דאפשר אף אם הבדיקה דרבנן מ"מ לאור הנר מה"ת. ע"פ המשנה פ"ב דכלאים דר"י אומר יבור ופי' בש"ס ב"ב צ"א דכיון דמתחיל לברור ומניח השאר מיחזי כמקיים כלאים שרוצה במה שנשאר משא"כ כשאינו מתחיל כלל ע"ש. וא"כ הא הני תרתי שוים דבתוספתא המניח חמץ והמקיים כלאים ע"ש. א"כ אף אם כשלא בדק כלל הי' מהני הביטול מה"ת מכ"מ כשמתחיל לבדוק ולא יבדוק בחורין כראוי מחזי דרוצה בהנשאר ומורה היפך הביטול וי"ל דבזה מה"ת אסור דשם רק מיחזי כו' משא"כ חמץ דעבר עליו רק הביטול יפקיע האיסור וכיון שהמעשה מורה שרוצה בו עובר עליו כנ"ל. ויליף שפיר מחיפוש דגם מה שיוכל ע"י חיפוש קרוי מצוי כנ"ל גם י"ל דעכשיו שתקנו חכמים לבדוק ולבער שוב כשאינו בודק כלל ג"כ מורה היפך הביטול ע"ש ברשב"ם ותוס' ב"ב הנ"ל כיון דדרך ב"א כו' כמקיים כנ"ל: וגם נראה דגם לענין זה דמי לכלאים כשאגיע כו' אלקטנו כו' דאינו עובר וכ' תוס' ריש ב"ב ד"ה נתייאש ולא גדרה כו' דהטעם דכ' לא תזרע דניחא לי' ע"ש וי"ל ג"כ דמפ' הירושלמי לא יראה לך כו' בטל בלבך והיינו שלא יהי' חשוב אצלו דינו ג"כ כנ"ל דכשברצונו לשרפו אינו עובר בעוד שעוסק וא"ש כד' תוס' כ"ט במשהה כדי לבערו כו'. וכי ריב"א שהניח לבער ח' חמץ בתחילת זיין שתמה מרדכי רפ"ק איך נכנס בס' תשביתו ע"ש ולהנ"ל מיושב כנ"ל. ומה"ט לקמן דילמא כו' וחס עליו לשורפה מיד פירש"י רגע א' כו' ע"ש היינו שאין בשהייתו זמן שנראה שאינו רוצה לשורפו דא"כ גם הביטול לא מהני רק שאין זמן וילך לשרוף וכשכבר ביטל אין המחשבה חזרה משא"כ משום שיעסוק בלא ביטול עובר ברגע כנ"ל. וכן אם עושה שום מעשה בפסח שרוצה בהחמץ הוי חזרה מהביטול שבלב דמעשה מוציא מידי מחשבה. וכהאי דעירובין דמבטל רשות וכשמוציא כליו אח"כ הוי חזרה ע"ש: וכן מ"ש רש"י במשנה בודקין שלא יעבור ב"י. הוא ג"כ או דבא להורות דאף שתיקנו מטעם דלמא אתי למיכל כדאמר גבי ככר בשמי קורה דוקא שם שאינו מורה מה שאינו מבער דרוצה בו רק שאינו טורח לעלות או לירד כו'. משא"כ כשמונח לפניו ואינו מבער. או דאף אם במה שאינו מחויב לבדוק אין הוכחה נגד הביטול מ"מ בזה שחייבו חכמי' לבדוק ולבער משום דלא ליתי למיכל שוב כשאינו בודק ומבער מורה שרוצה בו נגד הביטול. וקמ"ל מפי' שפירש דבודקין כו' עכשיו הוא שלא יעבור ב"י שאם לא יבער יעבור ב"י כנ''ל מה"ת. ומ"מ א"ש כל הקולות שמקיל בש"ס משום דבדיקת ח' דרבנן. דכיון דדרבנן לקולא וא"צ לחזור ולבדוק שוב מה שאינו בודק אינו נגד תקנות חכמים ומהני הביטול כנ"ל: א"כ לע"ד לרש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל והעומדים בשיטתייהו הפקר אינו ביטול כלל רק כשאר קנינים ואינו מקיים תשביתו כלל רק שמפקיע החיוב מצוה ממנו וגם הא צריך ג' ולא ניחא להו בתי' תוספ' דף ד' דמה"ת מהני דמ"מ כיון דתיקנו כו' א"כ שלו הוא מה"ת ועבר עליו כיון שאין א' יכול לזכות. ומ"ש דאנן סהדי דמפקירו בלב שלם. ג"כ לא ס"ל דזה שייך רק ברגע שמתחיל האיסור ואז לא מהני וקודם לכן שיכול למכור מה אנן סהדי שייך: גם הא בח"מ סי' רע"ג פסק בש"ע עיקר דא' צריך מה"ת רק ג' מדרבנן ע"ש וא"כ איך אפשר דמבטל בלבו יהי' משום הפקר. וכן מבואר שם ס' ט' דבלא זכה אחר כל ג' ימים יכול לחזור בו ע"ש. א"כ נראה דעדיף מהואיל אי בעי מיתשל עלה להפו' דעובר ב"י כיון דאי בעי הדר בי' מההפקר ויהי' למפרע שלו עובר ב"י אף שאינו חוזר. ולא נשאר רק תי' הר"ן כיון דחמץ אינו ברשותו רק עשאן הכתוב וסגי בגלוי דעת דלא ניחא לי' בהאי זכותא. וקשה. מנ"ל הך סברא הא מסברא כמו דלא מהני הפקר כשאסור בהנאה כן אם יפקיר או ימכור קודם שיחול ברגע האיסור ג"כ לא יועיל ודוקא שחל ההפקר קודם זמן איסור וא"כ אותו הגלוי דעת דלא ניחא לי' הוא רק על רגע התחלת האיסור ואז אינו מועיל. וע"כ ס"ל להר"ן מקרא דלא יראה לך בטל בלבך הפי' שלא יהי' נראה וחשיב אצלו כשחל האיסור. וכשמגלה דעתו קודם דלא ניחא לי' א"כ ברגע שחל כבר אינו חשיב אצלו. אולם זה כפרש"י ז"ל ואינו ענין להפקר: שאלות ותשובות חלק יו''ד סימן א' סימן א שאלה במעשה שאירע בעגל שנמצא שהי' חסר כל העיגול והקולשי' של הוורדא ולא נשאר רק השורש של הורדא וכל החריץ והי' לשורש ההוא תואר וורד כמו כל השרשים של וורדות. והשורש הי' גדול בריוח כטרפא דאסא היינו כפרק אמצעי של אגודל. והחתיכה החסירה הי' נמצאת באונות כמו שכתב ברמ"א ז"ל סי' ל"ה. ורצה מורה א' לאסרו ושכנגדו חולק עליו ומתירו ודבריהם יתבאר מתוך התשובה: תשובה הנה אם נאמר בדין הב' ברמ"א סי' ל"ה ס"ב דיש מכשירין בתואר ורד בשורש כע"א אף שאין תואר ורד בראשה כו' דממילא די בשורש לחוד כעובי אצבע כמ"ש הש"ך ס"ק כ"א וכמ"ש הרב המתיר א"כ למה בדין הא'