חדושי הרי"ם קו

אולי הי' סבור שגם זה כתוב. אך מצד שהפאס הוא מלוטרמרסק ואומר שהוא מאזערקאוו. א"כ גם אי לא מהני חיפוש אבל עכ"פ איך נזדמן שהשאיל הפאס למי שהוא מאזערקאוו ג"כ זה זמן רב ולא נודע ע"י חיפוש ודאי דחשיב שאלה דיחיד. ודאי דמי שהי' צריך להפאס לא הי' משקר לומר שהוא מאזערקאוו כיון שבפאס כתוב שהוא מלוטרמרסק גם הרבה אחרונים כ' דבפאס הוי מידי דלא מושלי אינשי והגם שאין לסמוך כ"כ ע"ז דאפשר שהגם שבביתו היה ירא ליסע בלא פאס כמ"ש הרב דשם מ"מ אפשר אחר שנסע בכמה מקומות ולא שאלוהו על פאס השאילו שהיה צריך לפאס או שהוא נתעכב באיזה מקום שאין יראים והשאילו למי שצריך ליסע ממקום למקום ומהרי''ו כתב דאין להוסיף שום דבר מסברא דלא מושלי מ''מ הרבה גדולים התירו מהרי"ט כ' דהוי לא מושלי כו' וש"פ. הסימן שומא תחת כל עין כפי מכתב הרב הגם שלא נמצא בכ' שת"י וניהו דשומא אין ספק דלא הוי סי' מובהק דממ"נ הלכה כחכמים דאין מעידין על השומא או דסל"ד או שאינו אפי' סי' מ''מ ב' תחת כל עין י"ל אף שאין חשוב צמצום מקום כמו בצד אות פלוני מ"מ בצרוף להרבה פוסקים חשיב צרוף סי' אמצעים למובהק. וזה עדיף מב' שאין להם שייכות זה על זה ואף שעל כל אחד מהיתרים הנ"ל יש לפקפק כל הנ"ל ודאי דהחשש רחוק מאוד שנאבד עוד אחד שהי' מאזערקאוו ולא נודע בחיפוש ונזדמן שזה בעלה השאיל לו הפאס ושהי' לו ג"כ שומא תחת כל עין עכ''פ צריך רו"מ שיראו בלוסט מעיירות שבפולין אם אין עוד עיר ששמה אזערקאוו. גם החיפוש צריך שיהיה גם בכפרים השייכים לעיר שנקראים אנשים ע"ש. כמ"ש בתנ''ב גם ענין החיפוש צריך שיהיה במתינות ודו"ח והכרזה כראוי. ולאשר כתבתי בהיותי מוטרד איני רוצה כלל לסמוך עלי לבד ובקשתי מאוד לשאול את כבוד הרב הגאון הצדיק אבד"ק טשעכנאווי נ"י והגם ששמעתי שאינו רוצה לכתוב שו"ת עכ"ז די שיסכים בע"פ. ואם לא ירצה להזדקק בשום אופן אזי יעיין רו"מ היטב במתינות וגם ידינו הרב הגדול אבד"ק פולטוסק נ"י וכאשר יהי' מוסכם אצליכם גם אני אהי' סניף להיתר וישבו אח"כ ב"ד של ג' ביחד ויתירוה י"ר שלא נכשל בדבר חמור כזה דברי הק': סימן יא הנה ע"ד העגונה. הגב"ע מכבר אין ת"י ואיני זוכר. לזאת אם העדות שנתחדש הוא נוסף על הנ"ל הלא כבר השבתי לו להיות סניף לב' גדולים לא זולת. אולם כנראה לי ממכתב רו"מ אפשר שע"י עדות זה נראה לרו"מ ששאר העדיות מסתעפים מעדות זה. שמפלפל רק ע"ז. ואם כן הוא קשה מאוד להתירה כי אין כאן עדות רק שראוהו חולה במטה בשפיטאל ואח"כ הגיד לו א' בערב שאיש אחד שהיה מונח על מטה זו מת. והנה בת' הרא"ש רבו הדברים בספרים וקשה לסמוך נגד הש"ע ואחרונים. ומ"ש הב"ש ס"ק נ"ה ד' מ"ב לא הכריע כלל רק הביאו כמו ס"ק מ"ב: וגם הא ע"כ מוכח מעובדא דכרמי ודגלת דאף שנטבע במשאל"ס ואח"כ נמצא דל"א כיון שזה הוחזק שנטבע ואחר א"י שיהי' מהני. או משום הרי הוא שאבד כו' וכן מב' ת"ח כו' וקאמרי סי' דאל"ה לא מהני לכ"ע. וע"כ דעיקר טעמייהו שזה נאבד בענין דלא שכיח שאלו ניצול הי' נשמע כמבואר להדיא בכ' מהרא"י ומהרי"ו ומבי"ט הנ"ל הובא בק"ע ות' שב יעקב סי' ט"ז כי אין מבי"ט ת"י וז"ל מי שיצא כו' ונאבד זכרו כו' וא' שראה יהודי באותו הדרך נהרג באותו זמן הוא דבר שרובו למיתה שאם הי' חי היה שב לביתו ונראה דעדיף זה ממשאל"ס דשם י"ל דבא לאיים רחוקים שא"א לבא לביתו שנים רבים אף שחי משא"כ בישוב וא"כ מה"ת כו' בתר רובא כו' ולבסוף כו' בצירוף סי' אף מדרבנן כיון דחפשו כו' ע"ש והגם כי דבריו תמוהים דאטו משאל"ס דוקא הגדול הא כל שא"י לראות מד' רוחות כמפורש בש"ס קכ"א וכן לשון רש"י קט"ו ותסברא משאל"ס מפרש בפ' בתרא כל שעומד ואינו רואה מד' רוחותיו וע"כ כונתו דאל"ה מנ"ל דמשאל"ס הוי ומפרש כנ''ל וכיון שהי' בספינה ע"כ סתמא מים שאין רואה מד' רוחותיו ועלה משני ה"ד סימנים כו' ונדחקו תוס' מובהקין והא עכ"פ י"ל שהי' רק פרסה וכה"ג דשייך אם עלה היה נודע ואעפ"כ הוכיח דע"א לא מהני דאין חילוק וכן צריך סי' מובהקין דוקא כנ"ל אולם אין ראיה דהא גוף סברת המבי"ט כ' גם מהרא"י סי' קל"ט שזה כמה שנים שנשתקע שמו ואבד זכרו ואלו הי' חי כו' הי' נודע לנו כו' וכעין סברת הש"ס בגברא רבא דחשיב לי' רוב כמ"ש תוס' קכ''א דרובי' דצורבא מרבנן אי סליק קלא א"ל מ"מ לא חיישינן כמו גוססין כו' ע"ש ולכאורה מה מדמה לה שם הרוב בדאוריירא וסמוך מיעוט לחזקה כמ"ש תוס' משא''כ במשאל"ס דבל"ז דרבנן משום רוב וכיון דיש עוד רוב דאי סליק י"ל דמהני הרוב בדרבנן. ואי ס"ל דאין חילוק בין תרי רובא לחד הול"ל מסברא כן. ועוד למה באמת הא מיעוט דלא שכיחא לא אמרינן סמוך דגם לר"מ ל"ח ובתרי רובא הוי מיעוטא דמיעוטא שיהיה ניצול ושלא יהי' קול אי סליק ולכך י"ל הטעם משום לא פלוג דמשמע קצת כן לשון הגמ' ולא הוא ל"ש איניש דעלמא ול"ש צ"מ כו' דלא מצי לחלק בין צורבא מרבנן שאין גבול כו'. ולכך סוברים דבנמצא הרוג שלא תיקנו שייך רוב הנ"ל. וכן המבי"ט ס"ל משום דיש משאל"ס דמקום רחוק דשייך דסליק באיים רחוקים לא חלקו. וכ"ז דוחק אבל עכ"פ כל הטעם דמבי"ט ות"ה ומהרי"ו הכל מכח תשו' הרא"ש הנ"ל דסגי בלא הוחזק לחוד ושיהי' נאבד ולא נשמע הוא לא שכיח וכיון שזה יודעין שנאבד במקום זה ואחר א"י לא תלינן שזה נאבד ואחר שלא נשמע נהרג דג"כ לא שכיח דאם הי' אחר נאבד הי' נשמע כמו לתרי יצחק. ולמקום רחוק שלא נשמע ובא לכאן ונהרג אין חוששין המקילין הנ''ל דחשוב להו קצת כקורבא דמוכח. משא"כ בנטבעים שהדרך לבא ממקום רחוק כמו מקרוב אף שיודעין שזה נטבע מ''מ אין אין הוכחה יותר מזה מעל איזה מקום רחוק. ואם כן עכ''פ בנ"ד אין שום הוכחה וגרוע הרבה מנטבע דרוב חולים לחיים. ואף בנמצא אח"כ מת זה עצמו פליגי בש"ס ב''ב קנ"ג בדלא כת' מגו מרע' כו' אף דידעינן שהי' חולה וע"כ לא פליג רבה רק משום דהרי מת וקברו כו' ופסקו גם שם דספיקא הוי ע"ש מכש"כ באחר דלא אתרע כלל חזקת חי דזה שהי' חולה במטה דרוב לחיים ואין חילוק שם בין יום א' להרבה וממילא כשהבריא הלך לו וממילא הניחו אחר על מטה זו דכן הדרך בשפיטאל כשיש מטה ריקנית מניחים עלי' חולה ויש חולים וגוססין בשפיטאל והוי הוחזק ושיירות מצויות וכשמת אחר אין שום הוכחה מה שלא נשמע. וגם ע"ז אין שום הוכחה דאי הלך לו ודאי דשינה שמו וא"א להשמע ממנו: ומ"ש ידידי הרב הג' מהר"א נ"י ולומר אשר יוסל נשבה בריא כו' חולה נוטה למות כו' תמוה עליו שמוסיף