חדושי הרי"ם קג

פלוני מת שייך שהכתב רק כדיבור די"ל שמשקר אף שלא בכוונה להכשיל משא"כ בחתומים עשרה עדים כנ"ד. ושמות העדים ידועים שאינם רשעים ואף אם א"י כיון שדנין עליהם שניכרים בשמותם ודאי מוקמינן להו אחזקת כשרות שעדיין יהודים. והחשש רק דרשע זייף חתימתם שוב זה מעשה גמור כדי להכשיל וזה י"ל דל"ח גם להרמב"ם כמ"ש ט"ז הנ"ל. ובפרט לר"ן ושאר פוסקים דמסל"ת בעי קשור דברים דדחו ראיית הריב"ש דלמסקנא דבשעת הסכנה כ' אף שאין מכירין כמו דל"ח לשד וצרה כן ל"ח לנכרי ע''ש רק דגם לש''פ דנקטינן כוותייהו דא"צ קשור דברים מ"מ י"ל דבמעשה מודים כנ"ל. ואף דתנן בנכרי אם מתכוין אינו עדות. ומשמע אף שמטריח א"ע ובא כמה פרסאות וכותב כדי להעיד ג"כ לא מהני כלל היינו משום דע"כ מטריח עצמו לאיזה כוונה או להתיר או להכשיל וכמו שי"ל להתיר כן י"ל להכשיל דאין תולין לשם מצוה משא"כ כשיש ספק אם העושה מעשה ישראל או א"י שפיר תולין דישראל הוא דנכרי לא הי' מטריח א"ע כלל. אך כאן האשה אומרת שאין הרבה מחתומים יכולין לחתום ואחר חתם בשבילם. א"כ י"ל על האחר כיון דע"כ א' הי' י"ל דרשע הי' מ"מ נראה דלא חיישינן כנ"ל דעכ"פ אמרו לישראל לחתום כנ"ל ולא חיישינן דרשע עשה כן כנ"ל. והא משמע שהמחבר תופס עיקר דאף בא"י אם הוא כתב ישראל כלל רק לרמב"ם צריך ע"ש. אך הטעם משום מסל"ת ע"ש. משא"כ בכותבים כדי להתיר האשה כנ"ל י"ל לכ"ע בעי כתב ישראל. רק לט"ז נראה כנ"ל. מ"מ הרבה חולקים על הט"ז ע"ש: אמנם בהא דקי"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה מה"ת משמע כשבא לפנינו חתום ב' עדים אף שא"י מי הם כשר מה"ת אף דיש בעולם עכו"ם ופסולין כנ"ל. דהא בגט הבא ממדה"י א"י כלל מי הם ומה"ת כשר ועוד פ"ק דגיטין גיטין הבאין כו' ושמותיהן כשמות עכו"ם כו' דמספקינן אם עכו"ם רק משום ריעותא דשמות ע"ש אבל בלא"ה לא מספקינן. ותוס' כ' משום דאין דרך להחתים נכרים על גט ע"ש. והא עכ"פ שמא באמת לא צוה בעל כלל והאשה חתמה נכרים אי הוי בעי קיום מה"ת לא הי' מהני בפ"נ ומשמע שם מכל הפוסקים דלא חיישינן ע"ש: וא"כ כיון שכ' רמב"ן הטעם בעדות אשה דלא מחמירין יותר מה"ת דא"צ קיום א"כ ממילא גם בשכיחי פסולין א"צ קיום. בנידן דידן שכתבו העדות וחתמו להעיד שיבא לפני ב"ד. דלהרבה פוסקים דין שטר יש לו ורק דשוב מצד הכחשה בחקירות דבאמת מפורש ברמב"ם דגם א' נגד ב' בטל מה"ת. עוד נתחדש גב"ע שהיענעראל נאנח כשבאה האשה אליו ואח"כ סיפר מיתת בעלה והוי כעין חזי דבכיא כו'. עוד הי' מכתב מאנ"ח א' לאשתו לייבוש מת ונקבר וגם שלא הזכיר רק שמו: סימן ט סימן ט ע"ד העגונה שיש ב' ריעותות מפי כתבם ואינו מהויים הנלע"ד מ"ש רו"מ דרש"י מודה בב' עדים דיכולין לשלוח כת"י לב"ד בתוס' ב"ב מ' מפורש לא כן וכן טור וש"ע ח"מ ס' כ"ח וכן רש"י גיטין ע"א דל"ד לשטר דאורחי' ע"ש. ומ"מ לע"ד בשטר גמור רש"י ז"ל מודה דמה"ת וטעם דברי רש"י שאינו מובן מה מהני דאורחי' וי"ל דסבר בכל דבר שבתורה בעי כי אורחי' אכילה כדרך הוצאה דשבת כדרך הוצאה ולכך אם לא יגיד כדרך הגדה ואין דרך הגדה בכתב ופסול משא"כ הגדה דבשטר לראי' אורחי' בהכי והוי הגדה כנ"ל. ובג"א פי' דחשוב מעשה ע"ש ואין נ"מ כ"כ בזה כי לא נכריע בין הראשונים ז"ל וספיקא הוי. גם לשון תוס' ב"ב שם משמע דלר"ת גם שאינו מוכר מהני ע"ש. ובירושלמי הנ"ל מפורש דמאן דפוסל גם בשטר גמור דב' עדים ג"כ פוסל דיפה כח שטר כו' ממשועבדים כו' ע"ש וצריכין לדחוק ליישב הירושלמי לר"ת ז"ל ומ"ש רו"מ דבזה בעי קיום מה"ת הן דברי הש"ך סי' מ"ו ס"ק ט' במוצא שטר כו' כיון דאינו יוצא מת"י אדם כו' לא שייך לא חציף לזייף והיינו הך דירושלמי מצאו כתוב כו' ע"ש והגם דלכאורה לא מתפרש מאי דאמר טעם המתיר עכשיו דמשיאין עי"א גם ע"פ כתבם כו' כיון דמטעם חשש זיוף פוסל אך הפי' כיון דידוע שהוא כ' ישראל לרמב"ם ז"ל א"כ עכ"פ א' מעיד שב' עדים החתומים מעידין שפלוני מת יהי' הכותב מי שהוא והוי עד מפ"ע דכשר כנ"ל וא"כ כיון שהוא רק בתורת עד מפי עד פסול מה"ת. ובאה"ע סי' מ"ב בשטר ק' ולא נתקיים אין לחוש וב"ש כ' שם לחלק מהא דמצא כ' בע' אשה משום דאין טוען מזוייף. ובידוע שהוא כ' ישראל א"צ לכך וע"כ בא"י ומשמע דמיקל גם בזה בלא קיום. ומ"מ הא ח"מ וב"ש הסכימו להתיר במקום עגון בלי קיום והיינו ג"כ כע"א מפי ב' והרי הסכימו לצ"צ בא' מפי ב' כשרים א"צ קברתיו:. אולם מה שיש לחוש לע"ד שח"מ כ' דוקא בלא שכיחי כותים שידעו לכתוב כ' ישראל ובאנ"ח יש הרבה רשעים ופ"ע כו' כמבואר בתשו' אחרת. ומ"מ נראה דאין לפסול עדות אנ"ח כיון שיש הרבה כשרים כראוי אוקמינן להו אחזקת כשרות כיון שדנין עליהם והיינו בידוע שהוא חתימת ידן משא"כ באינו מקוים כנ"ל. גם אפשר לצרף דלהר"ן דבעי ק"ד ע"כ ליתא הא דשעת הסכנה דל"ח לנכרי אף דשכיח. מ"מ י"ל דספיקא הוי בלי ק"ד גם להר"ן וא"כ ס"ס שמא ישראל ואת"ל נכרי שמא מסל''ת משא"כ בוודאי מתכוין להתיר כנ"ל: גם הטעם שכ' ח"מ דמי יזייף לא שייך במלחמה דא"נ בלי קברתיו. אך י"ל כמ"ש הפוסקים במסל"ת אף דיכול להיות ששכרתו להגיד לפ"ת ומ"מ אין חוששין דכיון דכמו שהעדות לפנינו כשר. גם י"ל כמ"ש בתשובה מיימונית אך להרי"ף כו' וקשה בעיני לגבב הקולות נגד ח"מ וב"ש כיון דשכיחי רשעים יודעים כו' והלשון שהעתיק רו"מ בפנינו כו' י"ל ב"ד ויש לצרף הפו' דמעשה ב"ד לא בעי קיום. אך ח' רק ב' גם לשון אשת כו' מרוח וניכר שבור כותבו ואינני מתיר ולא אוסר אם תמצא רבנים מתירים איני מערער וצירוף הפאלקאווניק לבארמינשטר נראה שהי' הכוונה להתיר ומה מהני ג' ג' באם מתכוונים ושיהיה לזה דין ערכאות אינו נראה וכשנאבד או ברח במלחמה יכתוב שמת גם אחשוב שאפשר לכתוב לשם. הק' יצחק מאיר:. סימן י לכבוד אהובי ידיד נפשי הרב המאה"ג חריף ובקי מוה' נתן נ"י אבד"ק לוטרמרסק. לא הי' לי פנאי כלל וכמעט מתי שהתחלתי לעסוק נזדמנו לי מניעות עכ"ז לאשר הי' עיכוב הרבה דחקתי ולקחתי מעט פנאי: ע"ד העגונה. הצדדים להתירה. א' ע"י אמירתו בפניו אנשים שהוא מאזערקאוו. שיועיל חיפוש כמ"ש ש"ע סי' י"ז ס' י"ט שכ' ב"ש דמשמע אפילו אינו מזכיר שמו כלל כו' אא"כ מעידים שיצא א' מתושבי עיר זאת אז מחפשין כו' וא"כ כיון דאמירתו דרך שיחה ג"כ מהני כמבואר בפוסקים מהא דיוחנן כו' אר"י כו' והלשון שהוא מאזערקאוו ולא שבא משם. משמעותו מאנשי עיר אזערקאוו. ומהני חיפוש וכיון שהרב דשם כתב שיודעין שזה זמן יותר משני חיי ר' ישראל הנ"ל לא נחסר אדם משם. והגם דאנו חוששין לאחר ואינו מועיל זמן שני חיי ר' ישראל. מ"מ אחר שמעידין עכ"פ על