חדושי הרי"ם ק

הובא ב"ש אבל מהר"ל ומג"ש סוברים דל"ח לשאלה כלל אף אי ס"ד כתי' אבע"א כליו בחוורי כו' ע"ש וכן נוטה דעת הש"ך ז"ל סי' ס"ה ומ"מ הניח בצ"ע. וכן דעת מהרי"ט והביא שכ"כ ריטב"א ונ"י ור"ן שיש כו' ע"ש ובאמת מבואר בריטב"א יבמות כן. אולם לע"ד דלטעמי' אזיל שפוסק סי' דאורייתא ע"ש ול"ח לשאלה והוא סובר כדעת ב"ש דאי סי' דרבנן מסברא חיישינן לשאלה ומה"ט כ' בשיטה מקובצת ב"מ בשם הרשב"א ז"ל כיס וארנקי כו' שמעינן מינה דמעידין עליהם ואפילו למ"ד סי' לאו דאורייתא דהא מהדרינן גיטא ול"ח לשאלה כלל כו' וה"ה לעידי מיתה כנ"ל וע"כ בט"ע או סימנין מובהקים מיירי וכ' אפילו למ"ד סל"ד מוכח דס"ל כב"ש. וא"כ לא מוכח מהריטב"א רק משום דלטעמיה דסי' דאורייתא פסק כאבע"א דגמ' כליו בחוורי כו' משא"כ לרוב הפוסקים דעכ"פ ספיקא אי סי' דאורייתא או דרבנן ממילא ח' לשאלה ג"כ ספק. וכן מוכח מרשב"א ז"ל בשאר כלים. אולם נ"י כ' להדיא דגם אי סי' דרבנן ל"ח לשאלה. מ"מ הב"ח ז"ל בתשו' העיד דנהגו לפסוק דחיישינן לשאלה ולא הודו חכמי הדור למהר"ל ז"ל ונשארה עגונה ע"ש: מ"מ בצירוף ד' מבי"ט בידוע שהלך בדרך זה לבוש בבגדים אלו אין הכרח דהא ט"ז הקשה על מהרי"ו והרא"ש מחשש שאלה דנימא אין ס' מוציא מידי ודאי ע"ש. ובלא ד' מהרי"ו ג"כ הא בלא הוחזק מתיר הרי"ף בעגונה. ואם כן ניהו שחלקו על הח"ל שכ' שם בתשו' דסי' אמצעי חשיב כלא הוחזק. דא"כ יהי' מותר בסי' אמצעי לחוד. וע"כ דזה חשיב הוחזק דודאי יש הרבה שוים בסי'. אבל חשש שאלה הוי כלא הוחזק. אולם הא אינו מפורש כליו שהי' לבוש בדרך הזה רק שמכירין כלים שלו א"כ הספק שמא השאילם בביתו ולא הי' לבוש כלל בגדים אילו בדרך הזה רק אחר השואל ואין כאן ודאי כלל. וממילא ל"ק קושית ט"ז על מהרי"ו דשם שיודעין דזה נתלוה בדרך הוי כלא הוחזק משא"כ ח' שאלה. ואם כן ביודעין לבוש בדרך הזה בגדים אלו שוב י"ל דהוי כלא הוחזק שזה ודאי וזה ספק אם השאיל: ומ"מ א דמי כלל דעכ"פ הספק שקודם שנהרג השאי ללא דמי להא דיצחק כו' שעכ"פ זה ששמו כן מת והוא שם ועלה משא"כ בשאלה רק דמי להא דרא"ש ומהרי"ו ובאמת לב ח' לשאלה לדידהו ביודעין שהי' לבוש בדרך כנ"ל. ומ"מ משאמעות הפוסקים אינו כן וע"ש בש"ע בנטבע בבגדים אלו בהר"מ פאדווי וב"ש שם עכ"פ יש לצרף דעת מהרי"ט דבגד ציצית לא מושלי. ואף דיש חשש אבדה גגיבה ומכירה מ"מ הרי הסכימו רוב הפו' דלא כמרן הב"י דבכיס וארנקי כו' מתירין ואף דב"י סבר כדברי ב"ש דאי סי' דרבנן גם בהני י"ל דחיישינן מ"מ הרי מפורש ברשב"א דלא כנ"ל ואלו הוי ראה ב"י ז"ל י"ל דהוי מודה כמ"ש ח"מ סי' כ"ה. ואף דבשיטה שם כ' בשם רמב"ן ב' תי' על דלא חיישי' למכירה או דבחזקתו עומדת ע"ש או דבשלמא שאלה שייך שהשאילו והגיד השואל שאבד האוכף ויודע אבל אי מכרו מנין יודע זה שאבד ע"ש. וא"כ לתי' ב' שפיר בעגונה שייך ח' מכירה וה"ה אבדה גניבה דמהגמ' דכיס כו' אין ראיה. מ"מ הרי הרשב"א תופס עיקר תי' א' ואין לדחות המפורש בדברי ראשונים ז"ל. ומ"ש רו"מ שהי' קטן ואינו ראוי לברך עליו לע"ד אין לחוש דהא חזינן שזה הי' מחזיקו לטלית של מצוה. וקצת יש להוכיח מהך ראי' גופה דמייתי מהרי"ט דאין בוגרת בכלל משום לא שביק איניש מצוה דרמי' עליו כו' ע"ש והא סתמו הפו' הך דינא גם לדידן אף בכמה קטנות ומה מצוה דרמיא עלי' עביד הא הוי קידושין שאין מסורין לביאה ויצטרך לגרש כולן. וכן משמע קצת בגמ' דמאי דמוקי בא' מ"מ אי קידושין שאינו מסורין לביאה הוי קידושין מתוקמי אף בכמה. כה מ"מ מגמרא אין ראי' ומרמב"ם יש לדקדק קצת להיפוך שהזכיר רק בת א' קטנה או נערה ולמה שינה הא קי"ל קשאמ"ל הוי קדושין. ולמ"ש י"ל דבאמת בב' לא שייך לא שביק כו'. מ"מ מסתימת הש"ע משמע אף בב'. וע"כ דכיון דסבור שעושה מצוה שייך ג"כ לא שביק כו': ואדרבא י"ל דע"כ לא נחלקו רק בבגד הראוי ללבוש בלא"ה דאף דשאול פטור מציצית מ"מ הא נצרך לו בלא המצוה. אבל בגד דאין דרך ללבוש רק למצוה למה ישאילנו כיון דפטור ועל יותר מל' אין כאן חשש. ועל מתנה ע"מ להחזיר י"ל דמוקמינן בחזקתו כמו דל"ח למכירה ומתנה וחליפין. ובפרט זה שקטן גם למצוה רק שרואין דזה טעה והחזיקו למלבוש מצוה למה ניחוש שגם אחר טעה ולקחו למצוה עכ"פ לא גרע משאר ארבע כנפות דלא משיילי למהרי"ט ז"ל. רק קצת יש לחוש שמא נודע לו הדין וקנה אחר גדול וזה מכר. אך מ"מ אין לחדש חומרות דא"כ שייך בכל ארבע כנפות דלמא אתרמי ליה עדיף מיניה. ומ"מ לא חש לה מהרי"ט ז"ל: גם ארבע כנפות כתונת ומכנסים למהרי"ט אין דרך להשאיל דמה דמדייק רו"מ לשון ערטילאי אינו דיוק. שפי' שם כלים הצריכים לו שא"א זולתם ל"ח שישאיל על הדרך. ומ"ש רו"מ שהשטיוועל שהוכרו שמכרם הנכרי הוי עוד ריעותא להח"צ איני מבין דברי רו"מ כלל שכתב כיון דהשטיוועל ודאי גנבם ומכרם כו'. מנ"ל זאת. בעובדא דח"צ היה מלחמה ששובים ומפשיטים ע"ש אבל נ"ד שנחוש שהי' ביד גזלנים וניצול או גנבים גנבו קודם מזה ואחר הוא שנהרג אדרבא ודאי זה הנהרג והרוצח לקח השטיוועל ומכרם אף שלא לקח הארבע כנפות וכתונת שאין ראוים כ"כ למכור או מיראה ואדרבה מסייע. עכ"פ אינו מגרע כלל. אולם לא הזכיר כלל שהגידו שבלכתו לדרך זה לא הי' לו כי אם כתונת זה ומכנסים אלו. גם במכנסים לא הוזכר ט"ע, וס' אף אמצעים לא הוזכר. ואם בכתונת ומכנסים הי' סי' אמצעים שוב הי' לצדד דמהני ט"ע של הארבע כנפות כיון דלשאלת כל בגדים ל"ח צ"ל שהשאיל הארבע כנפות למי שהיה לו כתונת ומכנסים בסי' כאלו הוי שאלה דיחיד דל"ח להח"צ וקדמו הב"ח. וסברת ח"צ סברא טובה. והגם שבתשו' נב"י דחה דבריו לע"ד אינם דחיות כבר כתוב לעיל בתשובה: אולם במכנסים לא הזכירו הכרה כלל והסי' גרועים והכתונת ג"כ סי' גרועים. רק ט"ע דאשה אפשר דמה שלא נמצא הרושם מן הצד חשיב עשוי לטעות: ובארבע כנפות מה שלא הי' תחת הד' רק תחת ב' נראה שאינו מגרע הט"ע וס"מ שאין במשמע הלשון אונטר דיא כנפות דוקא כל הד' ונראה בלשון ב' שגם תחת ב' יאמרו כן וכהאי דפ' בתרא דכתובות עשה סי' כו' אף דכ' שדה פלונית יכול לומר תלם א' כו' ע"ש ומה שאמר אחר זמן רב שהי' תחת הד' י"ל דאינו חוזר ומגיד כיון שעדות הראשון העיד שפני ב"ד. ואף שאינו חוזר בפי' רק עי"ז מוכח עדותו הראשונה גם כן חשוב חוזר ומגיד. וכמ"ש תוס' פסחים וסנהדרין דאי לאו דחקירות גזה"כ כשאומר אח"כ יום החודש שעי"ז מוכחש מה שאמר יום השבת לא הי' חוזר ומגיד ע"ש וכ"כ רמב"ם בסי' המשנה ר"ה גבי ראינוהו במזרח כו': אמנם נגד מה שהעיד על הסימנין פעם הראשון לא חשיב חוזר עכשיו דהא העיד סתם תחת הכנפות ועתה מפרש דבריו תחת הד' ובאמת ע"כ אין זה ארבע כנפות של ישראל דוב. ובשעת הגדת הסי' לא העיד כלל על אותו הארבע כנפות דקודם שראה אותו העיד שכך הי' לארבע