חידושי הרד״ל על שמות רבה כג

(א) אבל משעמדת. לנו בים ואמרנו כז' כצ"ל:

(ב) כד"א ותאחז במשפט ידי. לפרש מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה. שזהו המשפט שעשה ביד. ומפרש כיצד ששקע מצרים בים והיינו כדלעיל פ' כ"ב ע"ש:

(ג) שפתותיך כלה. דבש וחלב תחת לשונך אמר משה כצ"ל. ופי' תחת לשונך דרש תחת מה שחטא בדבר לשונו תקן עתה שבלשון זה עצמה תטופנה דבש כו':

(ד) ירדינון. נראה צ"ל הרדפינון וכ"ה לקמן פ"נ:

(ה) מה ראו ישראל לומר שירה באז. אלא כו' כצ"ל:

(ו) אתי גליתם מבהמ"ק כו' כצ"ל:

(ז) בן בוזי הכהן. בארץ כשדים וגו' ותהי עליו שם יד ה' וכן דניאל כו' כצ"ל. וע' זוהר ר"פ שמות:

(ח) הר הוא ושמו אמנה כו' כשיגיעו הגליות כו'. ירושלמי רפ"ו דשביעית:

(ט) האמונה שישראל נוחלין בה. אפשר צ"ל ניתלין בה כלומר היא היתד שהכל תלויין בה וז"ש ראש אמנה (ואולי צ"ל חיין בה כדקאמר באמונתו יחיה):

(י) ועהכ"א וצדיק באמונתו יחיה. וז"ש ויחשבה לו צדקה:

(יא) שניר בזכות יצחק. ע' בשה"ר שם ובזוהר שמות (ג'.):

(יב) והצילו. והיו בני הפלטין מבקשין כו' כצ"ל:

(יג) כיצד כשהיו ישראל במצרים כו'. לעיל פ"א:

(יד) באיוב שבאו עליו נ' מכות כו' כי יד אלוה כו'. מן יד דרש ה' אצבעות כן פירשב"ם בב"ב (קטז.):

(טו) הוי משפט עשה. אפשר ר"ל המשפנו שעשה ונודע בתורה ארבעים יכנו במספר (אלא שהן חסר אחת):

(טז) משה ובני ישראל אינו אומר כו' אריב"ל מכאן כו' ואח"כ אמרוה. אתיא כדר"ע בספ"ז דסוטה

(יז) שהן יושבין ומבינין אותה. בשה"ר מבואר שהוא לשון בינה בד"ת. אף שלכאורה היה נכון לפרשו לשון בנין:

(יח) א"ל מי מעיד עליך שטהרת כו' הרי שפחתי כו'. עי' בי"ד סי' קצ"ח סעיף מ'. ושפחה זו כישראלית היא שחייבת במצות לכן נאמנת באיסורין:

(יט) נאים אנו לומר שירה כו' והרי המילה מעידה בנו כו'. מכאן יצא המנהג שהמוהל והסנדק אומרים אז ישיר ביום המילה בקול זמרה:

(כ) והאש מתגאה על הרוח שהוא למעלה. ע' במ"ר פי"ד (רס"א סע"ד):

(כא) מלמד שנטל הקב"ה שר שלהן. ע"ל פכ"א:

(כב) עזי הוא. ואזמר לו שירה והוא כחי כו' כצ"ל:

(כג) החיות הנושאות אין מכירות כו'. פדר"א ספ"ד: