חידושי חתם סופר על שבועות לב.

ד"ה ואי ס"ד בב"ד מי מחייב כו' חטין ושעורין וכוסמין כו' עיין לעיל כ"ה ע"ב תוס' ד"ה אחת כו' משמע דאיכא ב' דרשות מדכתיב לאחת ולא כתיב אחת והתם בעי אביי למדרש מניה למעט עדים מקרבן שבועת בטוי ולבסוף מסיק דהדר ביה אביי או חדא מינייהו רב פפא אמרה וא"כ למסקנא אייתר הך דרשא לדהכא:

ואולי למסקנא דחדא מינייהו רב פפא אמרה איכא למימר רב פפא הוה ס"ל כס"ד דאביי ואיצטרך קרא לאפוקי עדות מבטוי לכן הקשה הכא לאביי אימא שבועה גופא בב"ד ואביי השיב לו כהלכתא ודו"ק:

גמ' איכא דאמרי כדי שאילת רב לתלמיד יש לדקדק דהאי לישנא מיותר הכא דהשתא בכדי שאילת תלמיד לרב קשיא מכ"ש לאידך לישנא וי"ל דהתוס' ד"ה שבועה כו' הקשו לימא כגון שהתחילו כו' שא' מיהר יותר כו' ויש לישב קו' זו בקו' שהקשו תוס' ד"ה בתוך כו' דכל א' יטעון אני הייתי האחרון ומדחבירי לא הודה גם אני לא אתחייב ותי' תוס' דלשם לא שייך כ"א לבתר דמסיק כאו"א בכדי דיבורו של חבירו איכא למימר דהראשון יכול לחזור בכ"ד של שני אבל אי לא משני הך שינויי ליתא נמי לתי' תוס' וא"ש. מיהו זה ליתא דלא הוה צריך הש"ס לחדש לן הך דכל א' בכ"ד של חבירו אלא בכפירה דטובא הוה ששה תיבות אבל בהודאה בלא"ה לק"מ דלא הוה רק ג' תיבות יודע אני העדות והוא כמו תכ"ד דהוה ג' תיבות ושפיר ק' קו' תוס' דהו"מ לשנויי שלא מיהר יותר וסיימו שניהם בתכ"ד מיהו להך לישנא כדי שאילת הרב לתלמיד דהוה רק ב' תיבות שלום עליך והוא פחות מכדי הודאה מתורץ קו' תוס' והש"ס מקשה שפיר לכך מייתי ליה הכא ודו"ק:

טובא הוי הרשב"א הקשה דלמא איירי לענין אמן אחר השבועה וזהו רק דבר אחד נהי דגם אמן א"א לצמצם מ"מ תכ"ד מתורץ ע"ש ויש לומר דעכ"פ היה קשה קו' תוס' ד"ה בתוך כו' דהשני פוטר עצמו כיון שלא הודה הראשון בתכ"ד של השני דה"ל ד' תיבות עניית אמן ויודע אני העדות ע"כ הוצרך לתרץ בתכ"ד של חבירו ואז שייך תי' תוספות ודו"ק: