חידושי חתם סופר על שבועות לא:

גמ' מההוא אין מהא ליכא למשמע מיניה משמע מהא ליכא למשמע כלל ולשיטת התוס' ד"ה מההיא כו' משמע דממתני' דשבועות הפקדון לא נשמע דר' מאיר ס"ל דון מינה ומינה כ"א משבועות העדות ואם כן איצטרכו תרווייהו ויש לומר דלכאורה גם ממתני' דשבועות העדות לא מוכח דאיכא למימר לעולם ס"ל דון מינה ואוקי באתרה אלא דמק"ו מפיק ליה מושבע מפי עצמו ואייתר ליה גז"ש דתחטא תחטא (דס"ל כהני תנאי דלקמן דלא בעי גז"ש לתביעת ממון) וע"כ להורות אתא דאפי' חוץ לב"ד באם אינו ענין ובעלמא ס"ל אוקי באתרא וצ"ל דמנ"ל דמוקי גז"ש באא"ע לשבועות העדות דלמא אתא באם אינו ענין לשבועת הפקדון דאי לא גז"ש ה"א דנילף מפי אחרים מקל וחומר דעדות ונימא דיו בב"ד אין שלא בב"ד לא ואתי' גז"ש לאורייה דאפי' שלא בב"ד נמי ואם אין ענין לבב"ד תנהו ענין חוץ לב"ד ונדון לו דין גז"ש דון מינה ואוקה באתרא דפקדון אפי' שלא בב"ד ואלמה מצינו במתני' דשבועת הפקדון דאינו נוהג מפי אחרים אלא בב"ד אלא ע"כ דס"ל דון מינה ומינה ואתיא הגז"ש אעדות וא"כ ממתני' דשבועות העדות לא הוה ידעינן אפי' דר"מ ס"ל דון מינה ומינה לולי מתני' דשבועת הפקדון וא"ש מהא ליכא למשמע מיניה ודו"ק:

מתני' שבועת העדות כיצד כו' אעתיק לשון הירושלמי ופירושו לפע"ד. וז"ל ר' ירמיה בעי השביע עליו ה' פעמים וחזר והשביעו ה' פעמים מפי אחרים מהו. מאחר דר"מ עבד מפיו כב"ד מהו שיקבעם לקרבן ולחייבם בראשונה בלא תביעה ייבא כהדא מה את בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה את ששמע קול חייב יצאו אלו שאין שומעין קול. מפיו בקרקעות מהו מפיו בקנסות מהו מפיו מהו שיהא חייב בקרב עולה ויורד עכ"ל. וה"פ דהנך כולן איבעיות הן ובעי מתחלן לרבנן אם השביע ה' פעמים חוץ לב"ד וה' פעמים בב"ה ואחר כך כפר בב"ד מהו שיצטרף כפירת האחרונה אכל א' וא' מאלו ולא נימא חוץ לב"ד אינו מצטרף עם בב"ד דה"ל כשני שמות או דלמא כו' תו שאיל מאחר דר"מ עביד מפיו כב"ד פי' דלר"מ שבועה מפי עצמו ה"ל כבב"ד דדון מינה ומינה מהו שיקבע לקרבן והיינו לפמ"ש הר"ן במשנתינו דאפי' כפר חוץ לב"ד אם חזר והודה בב"ד נפטר אף ע"ג דמפי עצמו חוץ לב"ד הוה כמו מפי אחרים בב"ד ובב"ד אם כפר תו לא מהני הודאה מ"מ מפ"ע חוץ לב"ד יכול לחזור ולהודות ע"ש ומאי דפשיטא להר"ן מספקא להירושלמי מהו שיקבע לקרבן ולא יוכל לחזור ולהודות ותו שאיל ולחייבו בראשונה בלא תביעה היינו מפי עצמו ממש בלא שיתבענו התובע דומיא דשבועת הפקדון דלכ"ע אמר לאו דוקא ור"מ אית ליה דון מינה ומינה. וע"ז פשיט ייבא כהדא כו' את ששמע קול חייב כו' דרחמנא מיעטתו. ושאר האיבעיות מובנים מאליהן ובעל פני משה פי' בו פירוש רחוק מאוד עיין עליו:

ולולי הירושלמי הייתי מחליט לפע"ד דלר"מ באמת מהני מפי עצמו בלי תובע כלל דומיא דפקדון ולא ממעט מואם לוא יגיד כי ע"י שליח דבתורת מפי אחרים לא מקרי כ"א ע"י התובע אבל מפי עצמו חייב לעולם ואין להקשות אם כן לתירץ ראשון של תוס' ד"ה משביע כו' דמתני' כר"מ אתי' ואם כן ע"כ אמר לאו דוקא ומאי שנא דמקשי אשמואל ממתני' יש לומר דבלא שמואל לק"מ דא"ל דה"א לא מיקרי מושבע מפי עצמו להתחייב חוץ לב"ד כ"א בהתחיל הוא ונשבע מעצמו אבל כשאמר התובע בואו והעדוני אע"פ שלא השביעם רק שקפצו ונשבעו אין אנו יודעין לך עדות הוה מושבע מפי אחרים ואין חייבין כ"א בב"ד לכן אשמועינן אמר דמ"מ מיקרי מושבע מעצמו אבל אשמואל הקשה שפיר דמשני רץ כאמר דמי א"כ א"נ אתי' מתני' כר"מ לאשמועינן רץ וא"ל דה"א דאמר להם לא מקרי מושבע מעצמו ז"א דהא רץ כאמר דמי אלא ע"כ דלא כאמר דמי אם כן הדר מוכח ממתני' שילח ביד עבדו וממ"נ ק' אחת או ממתני' דלקמן או ממתני' דהכא ומיושב קו' העולם מ"ט לא הקשה תחלה ממתני' דהכא והא"ש ודו"ק:

ועיין מ"ש לעיל ספ"ג שייך לכאן:

ודע דקשיא לי טובא איך אפשר למדרש תרווייהו מחד קרא דלוא יגיד למפסל שליח ורץ אחריהן דלמא אחריהן פסלי' אבל שלוחו כמותו כמו בכל התורה כולה ומהירושלמי שהבאתי לעיל משמע דרץ אחריהן נפקא לן מושמע קול אלה ואיהו לא שמע קול ובש"ס דילן לא משמע הכי כ"א תרווייהו מחד קרא נפקא ולקמן ס"פ נמי משמע דדרשינן מושמע קול דרשא אחריני לשבועה בלא אלה:

ולולי דמסתפינא ה"א דמתני' דלקמן דשילח ביד עבדו ר"מ היא דיליף מפקדון ולדידיה רץ אחריהן חייב אייתר לוא יגיד דאפי' שלוחו לא יהא כמותו אבל לרבנן דר"מ קאי קרא ארץ אחריהן דוקא אבל שילח ביד עבדו הא קיי"ל בכל התורה שלותו כמותו ומנ"ל למעט שלוחו שכמותו בכל התורה. ואפ"ה מקשה שפיר לשמואל דמשילח ביד עבדו נדע במכ"ש רץ ואף אי אתי' מתני' כר"מ א"כ נשמע לרבנן לפטור רץ. מיהו נ"ל בין דממעטינן מקרא רץ בין שלוחו מ"מ אימעט תובע דלא הוה שלוחו כמותו ושקולים הם רץ אחריהן עם נתבע ומשו"ה נלפע"ד פסק הרמב"ם שפוטר בתובע ורץ אחריהן ומחייב בשלוחו כמותו והא"ש דפסק כרבנן ודו"ק: