חידושי חתם סופר על שבועות טו.

תוס' ד"ה וכן תעשו כו' ותימא כו' ליבעי נמי מלך ונביא עכ"ל. ויש לישב ולחלק דקודם שמינה סנהדרין על ישראל ואז היה הוא במקום ע"א זקנים לא חשבינן ליה למלך ונביא כלל אף ע"ג דקושטא הוא שהיה מלך ונביא מ"מ אם באנו לדון כן נאמר דבעי ע' נביאים דסנהדרין שבימי משה כלם נביאים היה אלא דאמרינן במסכת ר"ה על זה יפתח בדורו כשמואל בדורו ואין אנו דנין על הסנהדרין מי הם ואם כן ה"נ דוקא כשיש סנהדרין בלא משה בעי נמי מלך ונביא אף ע"פ שאין ערך הסנהדרין שיהיה באותן הימים לסנהדרין שבימי משה וכן למלך ונביא שיהיה בימים ההם למשה ע"ה מ"מ בעי ע"א ומלך ונביא יהיה מי שיהיה אבל כשהיה משה במקום ע"א אע"פ שהיה ג"כ מלך ונביא לא מיחשב אלא כסנהדרין חשובים שכלם נביאים. הבן זה ודוק:

ובזה נלע"ד לישב גם כן קו' תוס' שהקשו שלא היה אורים ותומים בשעת הקמת המשכן וכן קו' תוס' לעיל תוס' ד"ה שאין מוסיפין כו' דבפ"ק דסנהדרין לא חשיב כמו ע"א וגם רש"י סתר עצמו דהכא פי' שהי' ע' זקנים בימי משה והתם ט"ו ע"ב פירש"י ד"ה וכן תעשו כו' פי' גבי מלאכת המשכן משה במקום סנהדרי גדולה קאי:

ולפי הנ"ל יש לישב הכל בחדא מחתא דודאי כשציוה משה על מלאכת המשכן עדיין לא נתמנו סנהדרין רק משה קאי במקום ע"א ואז לא נחשב משה למלך ונביא כמ"ש לעיל. ולא הוה נמי אורים ותומים כמ"ש תוס' עד שמיני למלואים ואפ"ה מצינו ששימש משה בו בכל ז' ימי המלואים א"כ ש"מ דאי לא נתקדש רק בע"א סנהדרין לחוד נמי מהני להקריב בו ולפסול ביוצא וכדומה והיינו דלא מדקדק במתני' דסנהדרין רק אע"א ופירש"י דמשה במקום ע"א הוה קאי. מיהו לא מצינו חיוב כרת אהנכנס שם בטומאה רק בשמיני נצטוו על זה כמבואר במסכת גיטין באותו יום נאמרו שמונה פרשיות וחד מינייהו פ' טמאים וישלחו מן המחנה וגם פ' נ.רה ולכן ב' ניסן נשרפה הפרה ואז היו כבר ע' זקנים ולהדיא כתי' בהאי קרא דפ' שמיני אהרן ובניו וזקני ישראל והיה ג"כ אורים ותומים וכיון שנתמנו סנהדרין א"כ נחשב משה למלך ונביא כנ"ל ואתיא הכל על נכון דמשנתינו לענין טומאה איירי כמבואר ודו"ק ולקמן אי"ה נדבר עוד מזה:

ומ"מ נלע"ד דכל שלא נתקדש בכל אלו איסורא דרבנן מיהו איכא לאכול שם כיון שאין קדושתו גמורה וגם לא שרתה שכינה עד ח' למלואים וא"ש בזה לקמן ט"ז ע"א שני בצעים בהר המשחה איך שבקו לעמי הארץ לאכול קדשים קלים בעליונה והרי נפסלו ביוצא והא"ש דלא הוה רק איסורא דרבנן לענין זה דסגי בע"א לחוד לכן לא מיחו כדי שימסרו נפשם כמ"ש תוס' שם ד"ה תני הקצרתי ודו"ק:

תוס' ד"ה מתיב רבא כו' כדאמר לקמן גבי משכן ומקדש עכ"ל. הקשני ידידי הרבני מו"ה אליעזר קוניץ מסעמניץ דלמא משו"ה לא בעי מקדש משיחה לדורות מדאיצטרך תרי קראי משכן ומקדש ושני בלישני' כמבואר לקמן י"ז ע"ב ש"מ דמשכן נמשח בשמן המשחה ולא מקדש. והשבתי לו מ"מ מנ"ל דממעטינן משיחה לדורות דלמא ממעטינן ע"א זקנים וכהן לדורות. וגם מ"ש המהרש"א דהש"ס לא משני אמקדש נמי א"ש דאין לומר כיון דגלי רחמנא בכלים דאין מושחין לדורות א"כ מסתמא מהא מילתא גופיה אימעוט מקדש לדורות ז"א דהרי בכלן אימעוט לדורות מאותם אפילו מע"א וכהן נמי כמ"ש תוס' לעיל וכמ"ש המהרש"א וא"ש:

והנה במנחות נ"ז ע"ב דרשינן מאותם למעוטי מדת לח שלא נמשח מבחוץ אלא מבפנים וע"ש בתוס' ד"ה ושמעינן כו' שכ' דסוגיא דהכא לא אתיא כמ"ד דהתם דהכא מצריך למעוטי לדורות ממשיחה. והשתא יש לומר דממשכן לא הוה קשה לרבא משום דגבי משיחת משכן כתיב בהאי קרא גופיה וימשח אותו ואיכא למידרש אותו במשיחה ולא לדורות במשיחה משא"כ בכלים לא אסיק אדעתי' למידרש אותם ולא לדורות משום דאיצטרך אותם למעוטי כלי לח מבחוץ ומשני אפ"ה אותם ולא לדורות ולא אתיא כמ"ד דהתם וכמ"ש תוס' התם:

מיהו קו' המהרש"א נשארה בקו' כיון דבמקדש נמי כתיב אותו ולא לדורות אם כן כמו דבכלים ממעטי נמי מע"א ה"ה במשכן ואי תימא וכן תעשה למה לי עדיין מנ"ל למעוטי כלים מע"א ולרבות משכן מוכן תעשה איפוך אנא דבתרווייהו כתיב אותו ואותם:

ויש לישב דע"כ במשכן בעי ע"א דאל"ה ל"ל אותו במשכן תיפוק [ליה] דממילא נדע דיש חילוק בין משכן למקדש מדאיצטרך משכן ומקדש ונדע נמי דבמשיחה נתחלקו כיון דאשכחן בכלים דמיעט רחמנא אותם במשיחה מאי אית לך למימר דה"א כמו בכלים אימעוט נמי ע"א ה"א ה"ה במקדש לכן כתיב אותו לדורות וימשח אותו ממשיחא אימעט ולא מע"א ודו"ק:

ועיין מ"ש תוס' ביומא דמעלת משכן היא הואיל והיריעות נמשחו משא"כ אבני המקדש שנשרו בטלו קדושתן א"כ במשיחה נתעלה משכן ממקדש ולא מקשו תוספות הכא מידי ובתשובה הארכתי:

והנה בספרי איתא בפ' נשא בתר פלוגתת ר' יאשי' ור' יהונתן במנחות הנ"ל בכלי לח בפנים איתא וזה לשונו רבי אומר וימשחם ויקדש אותם למה נאמר והלא כבר נאמר וימשח ויקדש אותו מה ת"ל וימשחם מגיד שבמשיחה של אלו הוקדשו כל הכלים לעתיד לבוא ע"כ. וא"כ מוכח דלא בעי בכלים משיחה לדורות שמשיחת משה ע"ה הקדיש כל הכלים דלעתיד ע"י עבודה שלהם נעשה כאלו נמשחו ע"י משה ע"ה וא"כ אייתר אותם לדרשא דכלי לח בחוץ במנחות שם וצריך לומר דש"ס דהכא נקט הדרשא הפשוטה יותר אותם ולעולם לא מפיק למעט משיחה לדורות אלא מדאייתר קרא כסברת ר' בספרי הנ"ל: ומיושב בזה פסק הרמב"ם דפסקו לא לדורות במשיחה ופסק נמי למעט כלי לח בחוץ ועמד בזה המשנה למלך ולפי הנ"ל א"ש. ומיושב נמי מה שהקשה אלוף נעורי בספר מנחת כהן במנחות שם מה נ"מ לדינא כיון דלדורות לא נמשחו אם כן לאיזה צורך כ' הרמב"ם דלא נמשחו בחוץ והא"ש דכל כי האי גוונא שמשח משה כליו כן יתקדשו לעתיד דמעלה עליהם הכתוב כאלו נמשחו כנ"ל ודו"ק:

גמ' אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לאביו שבשמים. פי' אף ע"פ שגם המרבה מכוין לבו כמו הממעיט מ"מ דרך אחד לשניהם כי א"א לנו לעבוד ה' אלהינו לפי רוב טובותיו עמנו ולא יספיק לתשלום טובה קטנה שבקטנות אף אם יתקבצו מעשי כל בני אדם לאחד מהם וכמ"ש החסיד בעל חובת הלבבות. רק שאנו נתבעים מאת ה' כפי יכלתינו לעבדו ולתת כל איש את נפשו לה' אלהינו וע"כ אין חילוק בין עשיר לעני כי אם ימעט העשיר מהיות משה כר נרחב כבר חטא וקצר בעבודתו שהרי לא עשה כפי יכולתו לעשות והעני במנחתו טוב ממנו ואם הקריב חלב מריאים דיו להיותו כמו העני ולא יותר ששניהם עשו כפי יכלתם וע"כ מקשה אנחמי' כיון שהיתה ביכלתו להקריב גדול במינו לא היה יוצא בפחות ומה ההתפארות מעתה ומתורץ נמי קו' תוס' ד"ה ללמדך כו' ודו"ק:

תוס' ד"ה אין עזרה מתקדשת כו' אבל בימי שלמה ויהושע קשיא כו'. לפמ"ש לעיל דבע"א לחד סגי לקדש המקום להקריב שם קרבנות א"כ לק"מ שבתחלה קדש בב"ד של ע"א וקמץ המנחה והקריבה ואחר כך חזר וקדשה בשירי מנחה וב"ד ושארי דברים השייכים להשראת שכינה להתחייב הנכנס בטומאה כמ"ש לעיל:

ובזה א"ש דקתני במתני' ב"ד מהלכין וב' תודות אחריהן ולקמן מגיה הש"ס ב' תודות מהלכות וב"ד אחריהן והשתא לא דבר רק הוא דבקידוש העזרה הולכין הב"ד תחלה להקריב הקומץ על ידם ואחר כך כשהקריבו הולכין בשירי מנחה אלא אפ"ה מגיה הש"ס לקמן משום דבמשנתינו בקידש העיר איירי שמתקדשות בתודה ולא צריך לכל זה שכבר נתקדש מקום המקדש ודוק:

אך לפמ"ש התוספות דבימי שלמה לא קידשו בשירי מנחה א"ש טפי מה שלא הזכיר בעזרא משירי מנחה כלל רק ב' תודות והיינו משום דקיי"ל לקמן קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ועזרא זכר בעלמא עבד פי' זכר לימי שלמה ומה שלא עשה שלמה גם הוא לא עבד. ולא נפקא מינן כ"א לימות המשיח אי"ה ב"ב אמן ודוק: