חידושי חתם סופר על שבת פז.

וקדשתם היום ומחר מאי דרש היום כמחר וכו'. לכאורה בדבר תימה איך אפשר שיהי' היום כמחר. ע"כ נראה לע"ד שישראל הי' להם דין ב"נ אלא שהם מעצמם קיבלו עליהם דין ישראל כמו אבותינו. וידוע דין ב"נ הלילה הולך אחר היום ובישראל היום הולך אחר הלילה כמבואר אצלינו כמה פעמים בשם מ"ו הגאון הפלא"ה ז"ל והכי קאמר מרע"ה ע"כ היום כמחר עם לילו והיינו יום ד' ולילה שלאחריו ויום ה' ולילה שלאחריו. וע"כ הקפיד הקב"ה על פרישת ב' ימים שלמים עם לילותיהם. אלא דלגבי ב"נ שהלילה הולך אחר היום סגי בהכי. אמנם אנחנו נקבל עלינו דין ישראל ע"כ לילה דהאידנא כבר אזיל לי' וע"כ להוסיף יום א' ויתחיל יום ראשון מליל ד' נגהי ה':

וקדשתם היום ומחר. תניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו. הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות. הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש היום ומחר היום כמחר מה מחר לילה עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפקא לי' ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא. מנ"ל דהסכים הקב"ה על ידו דלא שריא שכינה עד צפרא דשבתא. מקשים דלמא משום דלא הכינו עצמם בטבילה עד צפרא דשבתא משום שהוסיף יום אחד. ולק"מ דע"כ מיד טבלו דהרי איתא בזבחים קט"ז ע"א לא הקריבו שלמים בני נח וישראל שהקריבו שלמים בה' בסיון אז כבר הי' להם דין ישראל כפירש"י שם ד"ה לכל קרבו וכן שמעתי מפי מ"ו הגאון חסיד שבכהונה מוה' נתן אדליר זצ"ל דמשעה שנבחרו ישראל שפירש"י התם היינו ה' סיון שבנה המזבח. וא"כ כיון דקיי"ל אינו גר עד שימול ויטבול כדאיתא פ' החולץ ויליף לי' טבילה מאבותינו דכתיב ויכבסו שמלותם. נמצא ע"כ כבר טבלו כולם לגירותם קודם ה' בסיון כדי שיכלו לשלוח נערי בני ישראל להקריב להם שלמים. והקב"ה הא לא חשש להפלטת זרע וכיון שכבר טבלו כולם לגירותם מ"ט לא אתי' שכינה עד צפרא דשבתא אע"כ שהסכים עם משה רבינו ע"ה שחשש לפליטת זרע והוסיף יום א'. וע' פ"י קצת באופן אחר והנלע"ד כתבתי:

ובספר בית שמואל בהקדמתו לא"ע כ' דבר נאה ומתקבל אלא שנדפס בגמגום. והוא דס"ל לר' יוסי כראב"ע דביום ג' טהורה והקב"ה נמי חשש לפליטה וע"כ הפרישם היום ומחר ותנתן תורה לטבולי יום. משה רבינו ע"ה הוסיף יום כדי שתנתן למעורבי שמש. ומזה הטעם בעצמו פירש מאשתו דאע"ג דלא דברה שכינה עמו בלילה מ"מ לא רצה להיות טבול יום. והנה לפ"ז להקב"ה קיל תורה מקדשים כפירוש רש"י ד"ה ראוי' קא אמינא וכו'. מה שאין כן למשה רבינו עליו השלום שהצריך הערב שמש כקדשים ועל כן שיבר הלוחות מקל וחומר דפסח וק"ל ודפח"ח:

והנה לכאורה משמע דאדרבא מטעם פליטה דחשש מרע"ה לא היה צריך לפרוש מאשתו דכיון דלא שייך זה אלא בנשים אבל בעל קרי סגי בשעה קלה יבעול ויטבול. וכבר עמדו בזה בתוס' יבמות ס"ב ע"א ע"ש. אלא שבאמת לפי פשטיות הסוגי' לא חשש הקב"ה לטומאה כלל אלא מגז"ה ציוה לפרוש היום ומחר ומשה הוסיף משום פליטה ודלא כב"ש הנ"ל. א"כ גזירת הכתוב עכ"פ דלשכינה צריך פרישה ב' ימים והוה שפיר ק"ו לפרוש מאשתו ולא תלי' פרישה מאשתו בהוספת יום א' מדעתו. אמנם למ"ש תוס' ד"ה וקבע להם זמן שפיר מבואר דאי לאו דהוסיף יום א' מטעם פליטה לא הי' ק"ו לפרוש מאשתו ושפיר תליא זה בזה. והנה ידוע אלו לא אירע יום ירידתו של מרע"ה ביום י"ז תמוז שליטת הס"ם וקטב מרירי לא נשתברו הלוחות כי יומא קא גרים להצלחת מעשה שטן. והשתא אלו לא הוסיף יום א' מדעתו לא אירע ביום י"ז בתמוז ולא נשתברו הלוחות:

והנה על ק"ו זה של תוס' מפליטה הקלה עדיין יש לפקפק בשלמא מ"ת שנקבע זמן ולא יעבור אם יארע לאשה א' שתפלוט תינתן התורה והיא תעמוד בחוץ והא פסידא דלא הדר ע"כ הוצרכה פרישה מספק. משא"כ מרע"ה אינו צריך לפרוש מספק שכינה ואם יארע שהקב"ה ירצה לייחד הדבור עמו יאוחר הדבר עד אחר תשמיש וטבילה כיון שבהיתר בעל ואין צריך לחוש מספק ואינו פסידא דלא הדר וכיון שאיננו ק"ו גמור מיקרי שפיר מדעתו. והנה י"ל קו' תוס' ד"ה ואתה פה וכו' ולומר דמבואר פ"ק דביצה דדבר הנאסר במנין אע"ג דביצה תלי' בעדות מ"מ אי לאו שהטעם מבואר וגלוי דתלי' זה בזה וכ"ע יודעים אי לאו הכי הי' צריך לביצה מנין בפ"ע להתירו וע"ש בשיטה מקובצת ובחידושינו ועיין תשו' הרא"ש לענין ציצית של פשתים ורמז עליו מג"א סי' ט' סק"ז. וא"כ י"ל ואתה פה עמוד עמדי אינו מצוה לפרוש מאשתו כלל אלא שיעמוד שם לקבל שארית התורה. אך עכ"פ אינו נכלל בהיתר שובו לכם לאהליכם וכיון שבכלל איסורן של ישראל נכלל מרע"ה מק"ו לפרוש מאשתו לעולם אע"פ שאיננו ק"ו גמור דיש לפקפק כנ"ל מ"מ אין טעמו ידוע ומבואר לכל וצריך היתר בפירוש וכיון שהקב"ה לא התירו בכלל ישראל בשובו לכם לאהליכם אלא אמר ואתה פה עמוד עמדי. ומעולם לא התיר לו הקב"ה בפירוש נמצא נשאר באיסורו והיינו הסכמת הקב"ה שלא התירו בפירוש:

בסוגי' דאתחומין איפקוד