חידושי חתם סופר על שבת לד

אמר ר"ה ברי' דרב יהושע לענין טומאה. ראיתי בס' אוהל דוד מייתי קושי' דהל"ל לענין שבת וכגון שהי' לו תינוק למול סמוך ליציאת השבת דאי ב"ה רק כולה מן היום או כולה מן הלילה מלין אותו ממ"נ אי יום הוא הרי מקיים ביום השמיני ימול ודוחה שבת ואי כולה לילה פשיטא דמותר למולו למ"ד מילה שלא בזמנה מלין אפי' בלילה. אבל השתא שמקצתו יום ומקצתו לילה לא ימול. דלא ספיק למיעבד כולו מצוה בשבת ועיין לקמן קל"ג ע"ב ומה שתי' באותו ספר דה"ל מקלקל בחבורה דפטור לא נ"ל כיון דעכ"פ גומר מעשיו ומתקן גברא גם תחלת מעשה לא מקלקל הוא. ולא דמי למ"ש הראשונים במתני' דשוחט בשבת שחיטתו כשרה דלא הוה מומר משעת חתיכת העור משום דטרם גמר שחיטתו ה"ל מקלקל. התם הכי קאמרינן דכל כמה דלא גמר שחיטתו לא ה"ל מומר משום דכל רגע אי בעי פוסק שחיטתו ואז הוה מקלקל נמצא לא נעשה מומר עד שגמר שחיטתו ואז נעשה מתחייב מלמפרע מהתחלת חתיכת העור דשוב לא הוה מקלקל כלל. וה"נ דכוותי' וא"כ אין התירץ עולה יפה. אלא מעיקרא לק"מ אה"נ הומ"ל הכי למ"ד מילה שלא בזמנה מלין בלילה אלא דניחא לש"ס למימר נפקותא אליבא דכ"ע ע"כ אמר נפקא מיני' לענין טומאה דהוי אליבא דכ"ע ופשוט. ואין לומר נפקא מיני' אי עבר ומל אי חייב אשם תלוי ז"א דה"ל טעה בדבר מצוה ובהיל פטור מחטאת ומאשם תלוי. ולקמן קל"ג ע"ב מיירי במזיד וחייב כרת וזה לא שייך הכא בספק בין השמשות: