חידושי חתם סופר על שבת לא:

מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא. האחרונים הרבו להקשות סתירת ב' המאמרים שבתחלה שהתורה פנימיות וקרא לי' מפתחות הפנימיות ושוב קורא להתורה תרעא לדרתא. ולק"מ כי דרתא הוא פנימיות ותכלית האחרון חלקו לעה"ב לדבקה בו ית"ש. וכי אפשר לדבק בשכינה אלא ע"י התורה והיא השער הפנימי לכנס לדרתא. ואמנם שער החיצון שממנה נכנסים לתורה היא היראה הקודמת לחכמתו ואמנם הלומד תורה מבלי שיהי' לו יראה אינו זוכה ליכנס לאמתיות התורה ואינה מבינה על בורי' וממילא שאינו זוכה להדבק בשכינה ע"י תורת שוא שלו. וא"כ שיש לו לב מבין וגם עוסק בתורה בלי יראה סובר ליכנס בשער הפנימי מבלי שיכנס בחיצונה שהיא היראה והוא טועה כי גם לפנימי אינו יכניס שאין מגלין לו רזי תורה. והיינו בהי עייל. וכשיושב ועוסק בתורה אומרים עליו הרי לא תזכה להדביקות שהוא דרתא ומה לך לבנות שער הפנימי שהיא התורה והיינו מכריז ר' ינאי וק"ל. ולזה נתכוין הנביא עברו עברו בשערים פנו דרך העם. עיין בהפטרת שוש אשיש והיינו ב' שערים הנ"ל. והיות דוד המלך ע"ה יראתו קודמת לחכמתו טפי משלמה ע"כ כשהכניס שהע"ה ארון הקודש להיכל דבקו שערים זה בזה ר"ל שלא הקדים שער לשער יראה לחכמה עד שהזכיר זכרה לחסדי דוד עיין לעיל. כי מיד כשבנה בהמ"ק נשא בת פרעה כדכתיב כי על אפי וחמתי היתה העיר הזאת לפני וכו':

מי שאכל שום וריחו נודף וכו'. המשל בזה לתועלת גדול דודאי מי שאכל שום כבר ועי"ז הוא מוזר מאחיו שאינם יכולים להריח ריח שום אי לא היה לו תקנה למה לא יאכל עוד שום כיון שכבר הוא מוזר מאחיו לא יפסיד לו תוספת אכילתו. ולא עוד אלא אפי' הי' תקנתו דוקא בהורקה ויקיא מה שאכל א"כ יחזור ויאכל ולבסוף בהרקה אחת יוריק הכל אבל אינו כן אלא ריח השום פוחת והולך ומאבד עצמו מאליו וחוזר לקדמותו אם רק לא יוסיף לאכול. א"כ השכל מחייב שלא יחזיר האוכל להאריך עוד זמן נידויו ופרישתו מריעיו וחבריו וה"נ מי שהרשיע אינו צריך שום דבר ושום תקנה להיות צדיק גמור אלא מיד ברגע א' שמקבל עליו להטיב דרכיו הרי הוא צדיק גמור. אלא שהקב"ה אינו מוותר על העבירות שעבר וברצון תליא אם רוצה לסגף עצמו בעה"ז כדי להפטר מעונת שמים טוב לו ואם לאו ימורקו עוונתיו במשפטי ה'. אבל לעולם צדיק גמור ברגע כמימרא וא"כ מה"ת יוסיף להרשיע עוד להאריך עוד זמן פרישתו מהשי"ת ועבודתו וכדכתיב למה תהיה אחרוני' להשיב המלך אל ביתו: