חידושי חתם סופר על שבת קמח.

שואל וכו' וכן אשה מחברתה ככרות. עמ"ש תוי"ט ונראה לע"ד דכדי יין ושמן רובן קיצב דמיהם. וקמ"ל אפי' אשה מחברתה ככרות דלא שכיח שיהי' ככרות של אשה מכוון בשיעור קיצות דמיו אפ"ה לית בי' משום ריבית או כרבנן או אפי' כהלל ובקיץ דמי וקמ"ל דלא גזרינן אטו רוב ככרות דנשים דלא קיצי. ולענין יו"ט קמ"ל דלא גזרינן שמא יזכירו סכום דמים דהרי להלל צריך לעשותו דמים. וא"נ לר"ת שבתוס' דשאלה הדרה בעינא וכ' הר"ן דעי"ז זכור הוא כשרואה את שלו ולא צריך למיכתב משא"כ הלואה ע"ש. וא"כ ה"א כדי יין ושמן דמיירי שקונה כד מלא יין ושמן עם הכד וא"כ הכד הדר בעינא עכ"פ. משא"כ אשה השואלת מחברתה ככרות דליכא מידי דהדר בעינא אפ"ה שרי כשאומר לשון שאלה:

ואם אינו מאמינו מניח טליתו. לשיטת הריטב"א פ"ק דכתובות דאסור להניח משכן ביו"ט להיות בטוח על חובו אלא להיות לזכרון דברים בעלמא ורמז עליו מג"א סי' ש"ו א"כ האי אינו מאמינו אין רצונו לומר שאינו מאמינו ממש אלא שחושש שישכח מלתבעו ויוצדק יותר קושי' ש"ס לקמן אמ"ד ניתן ליתבע ע"ש ומ"ש שם אי"ה:

וכן ע"פ בירושלים שחל להיות בשבת הקשני למדן אחד על לשון משנה זו שהוא משונה והכי ה"ל למיתני וכן בירושלים ע"פ שחל להיות בשבת. ונלע"ד דודאי לא שכיחא שלא יהי' מוכן לכל איש פסחו מע"ש שהרי יודע שמחר יצטרך לפסח אך משכחת לי' ע"פ מ"ש רמב"ם ספ"ג מקה"ח דבניסן ותשרי מקבלין עדות למפרע. ומשכחת לי' שהי' ע"פ ביום א' ע"פ חשבונם. ושוב בשבת באו עדים וקבלו למפרע וקבעו החדש למפרע באופן שחל ע"פ בירושלים בשבת ולא הי' לו פסח והוצרך ליקח מהרועה ביום שבת והי' ע"פ בירושלים בשבת ובא הלשון בדקדוק: