חידושי חתם סופר על שבת קמו:

מי שנשרו כליו. כאן פירש"י שנפלו למים משום דאי ס"ד שנישרו במי גשמים מאי קמ"ל שמהלך בהן ואינו חושש ולמאי יחוש שיחשדוהו שכבסום הלא מטר מוכיח עליו. אבל בברייתא דלא קתני הא דמהלך בהן ואינו חושש שפיר י"ל דמיירי בנישרו בגשמים וקמ"ל אע"ג דעתה פסקו גשמים וחמה זורחת מ"מ שוטחן בחמה שלא כנגד העם. ועיין תוס' ר"פ משילין:

תנאי היא דתניא שוטחן בחמה. עיין רי"ף ורא"ש. והקושי' מצינור שעלו בו קשקשין ותי' דבאיסור דרבנן שפיר יש לחלק בין חדרי חדרים לר"ה הקשה בשלטי גבורים ובס' באר שבע ובתשוב' חו"י מלעיל ס"ד ע"ב דפריך מזוג והתם נמי איסור דרבנן הוא דמחזי כמאן דאזיל לחינגא. ונלע"ד ליישב ע"ש בתוס' ד"ה ובלבד וכו' מפני שנראה כמערמת להוציא וכו' ע"ש. והנה א"נ מערמת להוציא בפיה ליכא אלא איסור דרבנן כמ"ש תוס' צ"ב ע"ב ד"ה המוציא וכו' ע"ש. ואפ"ה אמר רב ס"ח ע"ב דאסור לצאת נמי בחצר ומשמע לי' לש"ס דלטעמי' משום מראית העין בח"ח אסור וא"כ ס"ל אפי' בדרבנן נמי בח"ח אסור ושפיר פריך מזוג אע"פ שהוא פקוק. אמנם אנן באיסורי דרבנן לא קיי"ל כרב אלא כברייתא דצינור שעלו בו קשקשין אך בדאורייתא קיי"ל כרב כמו שהוכיח הרי"ף מסוגי' דפ"ק דע"ז: