חידושי חתם סופר על שבת קלז.

המול לכם כל זכר לרבות אנדרוגינוס. נראה ר' יהודה לטעמי' ס"ל פ"ק דבכורות כל כל דהו משמע וה"נ כל דהו זכר אפי' אנדרוגינוס אבל רבנן ס"ל התם כולו מישראל וה"נ כולו זכר ולא אנדרוגינוס:

כגון שקדם ומל וכו' עיין מ"ש רא"ש לעיל בשם רבינו שמשון וכבר הארכתי לעיל בסוגי' דערלה כבושה. ויש להקשות מנ"ל לר"ש להוכיח משמעתין דלמא ר"מ ס"ל כר"ש בן אלעזר לעיל דגר שנתגייר כשהוא מהול א"צ להטיף וה"ה קטן שנימול שלא כמצותו אבל לת"ק גר וה"ה קטן שנימול שלא כמצותו צריך להטיף. וי"ל אפי' לרשב"א ע"כ ב"ש ס"ל גר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף. ור"א שמותי מ"ט ס"ל בקדם ומל חייב. ואין לומר דס"ל אפי' עשה מצוה נמי חייב. ז"א הא בברייתא קמייתא דר"מ דמיירי בלא קדם ומל ס"ל לר"א בעשה מצוה פטור וא"כ הכא בקדם ומל אמאי חייב וע"כ משום דלא טריד ומוכח דהקטן שנימול בתוך ז' א"צ להטיף ממנו אע"ג דס"ל כב"ש דגר צריך להטיף ומוכח כהר"ש הנ"ל וא"ש. אך צל"ע בפסחים ע"ב ע"ב מבואר דוקא בשראוי לטעות ולהחליף לו קרבן בקרבן אבל באינו ראוי לטעות בו לא מועיל לו לפוטרו. וא"כ מה מוכיח ר"ש הא בשמעתין אינו ראוי לטעות ולהחליף תינוק שכבר נימול רק שצריך הטפה בתינוק שלא נימול כלל וערלתו שלימה וצ"ע. וי"ל דמשמע לי' דשמעתין לא תליא בהכי אלא בניתנה שבת לדחות דאלת"ה לא הי' צריך לומר שקדם ומל בע"ש אלא שקדם ומלו היום בבקר והכי איתא באמת בירושלמי ע"ש וע"כ ס"ל לא תלי' אלא בניתן שבת לדחות ועדיין צ"ע:

קטן נימול לשמנה. עיין תשובתי סי' תשי"ז. עיין ש"ך סוף הל' מילה שהקשה אהתשב"ץ ותמצית דבריו דנהי התשב"ץ מהסוברים דביום השני ליכא סכנה ומותר למולו בע"ש. מ"מ לרוב הפוסקים דס"ל כל ג' ימים איכא סכנה א"כ משכחת במתני' אפי' ח' ימים ע"ש. ועכצ"ל להנך פוסקים דדבר מצוה שאני דגם בספינה מותר וא"כ להתשב"ץ נמי מותר למולו דהוה דבר מצוה. ולפע"ד לק"מ דוקא מצוה עוברת שתתבטל ע"י שלא יפרוש בספינה מותר לפרוש בע"ש אבל משום זריזות בעלמא לא. והכא בשלמא לאינך פוסקים דאיכא למיחש לשיהוי כמה ימים ולמיתה לזמן מרובה חיישינן למיתת התינוק ותתבטל המצוה לגמרי מלין שפיר ביום ה' אבל להתשב"ץ דליכא דחי' אלא חד יומא ולמחר ימול ולמיתה דזמן מועט לא חיישינן יפה כתב תשב"ץ:

ועיין מג"א סי' של"א בשם ראנ"ח אפי' ביום ד' אסור פי' דס"ל ג"י מעל"ע מחללין עליו השבת א"כ אפי' ביום ד' אסור ע"ש. ומקשים העולם לפמ"ש הרא"ש פע"פ ע"פ ברייתא דסדר עולם דפסח גלגל ע"פ שחל להיות בשבת הי' ומבואר ר"פ הערל ע"ב ע"ב ביו"ד לא מהלו אלא בי"א לחדש וה"ל יום ד' ודלא כהראנ"ח. וי"ל ולומר בע"פ שחל בשבת שניתן שבת לדחות לכל ישראל לשחוט פסחיהן ולהפשיטן קיל אותו השבת ומותר למול ביום ד' שלפניו ובשגם שהמילה היא צורך הפסח שניתן שבת לדחות מפניו ולק"מ. עוד מקשים העולם בפסחים ר"פ אלו דברים שנסתפקו בני בתירא אי פסח דוחה שבת וקשה הא פסח גלגל חל בשבת. בשלמא מפסח מדבר שחל בשבת לק"מ שע"פ הדיבור והוראת שעה הי' כמ"ש תוס' סוף פ"ק דקידושין בסוגי' דחדש אבל מפסח גלגל קשי'. ולכאורה י"ל שאני התם כיון דשבת ע"פ הי' ג' למילתם והיו מסוכנים ומותר בכל מלאכות משום הואיל והוא ע"פ מ"ש תוס' פסחים מ"ו ע"ב בסוף ד"ה רבה וכו' ע"ש. אלא ממ"נ קשה קושי' אחת מהנ"ל. איך מלו מילה שלא בזמנה ביום ד' משום דבשבת ניתן לדחות משום פסח הא פסח גופי' לא דחה שבת אלא משום שהי' מסוכנים במילה וק' ממ"נ והיינו בני בתירא שכחו ולא ידעו ובדרוש הארכתי:

אלו הן ציצין המעכבין. פי' בין בערלה ובין בעור הפריעה כי כבר תנן לעיל מוהלין ופורעין ומוצצין ואי לא דפריעה מעכבת לא מחללין עליו שבת כדאמרינן לעיל קל"ג ע"ב גבי אומנא דלא מייץ ע"ש וה"נ דכוותי'. ומשו"ה הקשו תוס' למה לי דחזר ותנן מל ולא פרע ודלא כמגיני שלמה ע"ש. אמנם מהרש"ל ביש"ש פ' הערל סי' ג' כתב לישב קושי' תוס' דציצין נהי דחייב כרת אבל לא הוה כאילו לא מל משא"כ בפריעה:

בשר החופה את רוב העטרה מצוה על המוהלים לעיין פי' דבר זה בשמלה חדשה דשמעתין ע"ש בסוף ספרו: