חידושי חתם סופר על שבת קלו.

מחתך בבשר הוא. ולא המ"ל מקלקל בחבורה הוא דעכ"פ המציצה הוה תיקון. ועמ"ש לעיל ק"ו ע"א בענין זה:

לא נצרכה אלא למכשירי מילה. מה ששייך לפסק הרי"ף כתבתי לעיל. ופסקי הרמב"ם פ"א ממילה הלכה י"ג וי"ד עיין מ"ש בני אהובה פ"א מיבום הל' ה' דס"ל הלכה י"ד מפרש להלכה י"ג ע"ש. ומה שנלע"ד בזה ע"פ מה שנראה לי בלשון רש"י יבמות פ' ע"א משמע דבעי' גמרו שערו וצפרניו מיד ברגע שנולד אבל מה שגדל אח"כ משיצא לאויר העולם אין בהם ממש. ומעתה לרמב"ם אי הוא בודאי בן ז' אין משגיחין בשער וצפורן ואי גמרו שערו מיד בשעת לידה אזי אפילו ודאי בן ח' אמרינן אישתהי. אך ספק בן ז' ספק בן ח' ולא השגיחו בשערות בשעת לידה ועכשיו גמרו לפנינו יש ספק אי כבר שלם הי' בשעת לידה והרי הוא בן ז' או גמרו עכשיו והרי הוא בן ח' ומוהלין אותו ממ"נ. וא"ש לשונו של רמב"ם בהלכה י"ד בן ז' ושלם הוא:

כטרפה דלכ"ע מנתוונה ולבסוף מתה באותה מיתה. ועוד אפילו נפולה דלא חי' מעל"ע מ"מ שחיטתה מטהרתה מידי נבלה ה"ה נפל. ואידך ס"ל שאני הכא דלא הי' לו ולמינו שעת הכושר וק"ל:

איתמר מת בתוך ל'. עיין פלוגתת הרז"ה והרמב"ן בחלה אי הוה כפיהק או כאכלו ארי. ומשמע ברמב"ן דבה"ג גרס מת ביום ל' משום דחלה הוה כפיהק וסתם מת הוה בחולי. ולכ"ע מת הוא ע"כ גרס ביום ל' משו"ה מקילינן. ותמה רמב"ן דהוא נגד משנה וש"ס ערוך דבכורות מ"ט ע"א וכן הקשו תוס' ביבמות ל"ו אבה"ג ואפירש"י דגרס סוף ל' והיינו הך. ולפע"ד לק"מ דס"ל פיהק ביום שלשים ואכלו ארי בתוך שלשים תרווייהו חד דינא אית להו ותליא בפלוגתת רשב"ג ורבנן כאשר אבאר בעה"י. דהרי המעיין שם בבכורות יראה דר"ע ס"ל דהוה ב' כתובים ולא ילפינן מיני' בעלמא דלא בעי' ומעלה אך מספקא לי' דלמא בכור מבכור ילפינן ע"ש. ולפ"ז נראה דת"ק נמי מודה דהוה ב' כתובים אלא פשיטא לי' דבכור מבכור ילפי' מאי דמספקא לר"ע פשיטא לת"ק אבל כ"ע מודים דהוה ב' כתובים וכל חדש דעלמא הוה יום שלשים כלפני שלשים מכח ב' כתובים ורק בבכור פליגי ר"ע ורבנן. וא"כ לפ"ז בחדש דנפל דהוה הל"מ ככל שיעורין יש לנו לומר יום שלשים כלפני שלשים אלא רשב"ג ס"ל טעמא דקרא ופדויו מבן חדש הוא מטעם חשש נפל א"כ ממילא נפל ובכור חד דינא אית להו ויום ל' כלאחר ל'. ולרבנן דנפל ובכור לא תלי' אהדדי הוה בנפל יום ל' כלפני ל'. ואנן דמחמרינן כרשב"ג חוץ באשת כהן א"כ אכל ארי בתוך ל' או אפי' פיהק ביום ל' תרווייהו לרשב"ג הוה נפל ולרבנן חי הוא ואנן מחמרינן באשת ישראל ומקילין באשת כהן ונכון הוא לע"ד:

ואמנם בגי' רש"י בסוף יום שלשים י"ל עוד דבר חריף דהנה סתם חדש הוא כ"ט י"ב תשצ"ג וכן דעת הב"ח והש"ך לענין פדיון בכור אלא דלא קי"ל הכי כמ"ש מג"א סי' של"ט מטעם דקיי"ל פ"ק דמגילה ימים אתה מונה לחדש ולא שעות ובעי' שלשים יום שלמים ולא נפדה עד התחלת יום ל"א. אמנם לענין חיותו של נפל דקי"ל ע"פ טבע דתלי' בחיות חדש מסתמא תליא בכ"ט י"ב תשצ"ג. אלא דלכאורה תלי' בהנ"ל לרשב"ג דטעמא דופדויו מבן חדש הוא משום נפל וכיון דגז"ה דחדש דתורה אי אתה מונה שעות לחדשים לא יצא מתורת נפל עד תחלת יום ל"א דכתיב לאל גומר עלי. אך אי התורה לא דברה מטעם נפלים רק בכור גז"ה ונפל הל"מ הוא א"כ מת בסוף יום שלשים אחר שכלו לו כ"ט י"ב תשצ"ג חי הוא ותלי' בפלוגתא דרשב"ג ורבנן כנ"ל והיינו דגרס בסוף יום שלשים אחרי ככלות כ"ט י"ב תשצ"ג:

ודע דלדידי מספקא לי טובא בתינוק הנולד באמצע היום אי סוף היום עולה בתחילתו א"כ כשיגיע תחילת יום ל"א שלו עדיין לא הגיע לכ"ט י"ב תשצ"ג ומעלה ואין העולם משגיחים על זה ואם נאמר שצריך להמתין עד שעה שיגיע לכ"ט י"ב תשצ"ג באמצע יום ל"א קשה הא אין מונין שעות לחדשים ויהי' צריך להמתין עד תחילת יום ל"ב ולא שמענו זה. ואולי באמת אין סוף היום עולה בתחילתו אלא מחשבינן שעות מעת לעת הואיל וכתיב ומעלה וא"כ גם בכל שנות האנשים יהיו כן וכתוס' בעירוכין ועיין מג"א סי' נ"ג ס"ק י"ג ומ"ל פ"ב מאישות הל' כ"א ובבני אהובה שם וצ"ע:

והנה רש"י פי' ונולד אחר מיתת האב וכ"כ הטור סי' קס"ד ונראה כוונתו דאי נולד בחיי האב ומת נמצא הניח אשתו בחזקת היתר לשוק דרוב בנים בני קיימא הם ושוב כשמת הולד לא נאסור מספק ולא הוה ס"ד למיסרה לכהן אע"כ מת והניחה מעוברת ואולי אפי' לא הוכר העובר והרי היא בחזקת איסור לשוק ושוב כשנולד ומת חזרה לחזקת איסור קמייתא אע"ג דרוב בני קיימא מנגדתו מ"מ חיישינן הכא למיעוט ואסורה לכהן להך מ"ד. ונ"ל דזה הי' סברת הרמ"ה דמייתי טור סוף סי' קס"ד ותמה עליו. וי"ל ס"ל כשמת ולא הניח ולד יש לה חזקת היתר ליבם ועיין טו"ז שם ס"ק י"א וק"ל:

ועמדה ונתקדשה לאחר זמן עכ"ל רש"י לא ידעתי מה רצה רש"י בזה: