חידושי חתם סופר על שבת קלא.

לא לכל אמר ר"א וכו' מה שהקשו תוס' דהא ציצית ומזוזה אין במצותן דחיית שבת י"ל דר"א שמותי דס"ל ציצית חובת טלית ואית לן נמי קשר עליון דאורייתא א"כ יש במצותן דחיית שבת דלמ"ד חובת טלית העשיי' היא המצוה ומברכינן לעשות ציצית כמבואר פ' התכלת וכן מצאתי בס' יד דוד ונהניתי. וצ"ל דהוה קשר של קיימא וגם מעשה אומן עיין ש"ע ריש סי' שי"ז ועיין חמד משה ריש סי' י"ג. ומזוזה נמי כיון שצריך לקובעו כדמברכינן לקבוע מזוזה ולר"א הוה זה בנין דאורייתא כמו נגר לעיל קכ"ו ע"א ע"ש:

לאי אפנויי מופנה. בירושלמי יליף לי' מגז"ש ביכורים ביכורים שאינה מופנה ולא פריך מידי. וי"ל למסקנא דאיכא כל הני קראי ילפי' מביניהו ובצירוף גז"ש ולא פרכינן כדפירש"י לקמן ד"ה גמר ז' ימים ע"ש ושמעתין אזלא להס"ד. ועיין תוס' פסחים ס"ח ע"ב סוף הדיבור לכאורה י"ל קושי' א' מתורץ בחברתה משו"ה בעי' במועדו דלא נימא פסח אינו דוחה שבת כיון שהוא לצורך הלילה. אמנם מדידעינן מבמועדו דפסח גופא דחי שבת שוב ידעינן מכשירי פסח מדהוקשו כל המועדים זה לזה והוקשו לשתי הלחם שמכשירין דוחה שבת. ואמנם היינו אי בשתי לחם ליכא מצוה בקצירה והוה מכשירי מצוה ודוחה שבת מגז"ש ילפי' פסח מיני' בהיקשא אבל אי ס"ד דלר"א ילפינן דמצוה לקצור כמו עומר והוה גוף המצוה שוב לא ידעינן בשתי הלחם גופא מכשירי' דוחה שבת וא"כ קשה פסח מנ"ל. ומוכרח כמ"ש תוס' דשמעתין דר"א לא יליף מגז"ש שיהי' הקצירה גופא מצוה. אך מ"ש תוס' משום שיהי' כל חטים קצורים צ"ע אדרבא בשבועות הוה בכורי קציר חטים כמו בפסח ראשית קציר שעורים וכן הוא במדרש רות. ותי' ב' של תוס' ע"פ מה שפי' מהרש"א יש לעיין דילמא אי לא הוה כתיב קצירה בעומר הא מבחריש ובקציר כל המנחות של כל השנה צריכה קצירה למצוה משו"ה כתיב קצירה בעומר וה"ה ב' לחם מגז"ש ולאפוקי שאר מנחות ומנ"ל למעוטי שתי לחם. ולזה י"ל א"א לטעות בשארי מנחות שהרי יהי' כל החטים קצירות וכתי' ראשון של תוס':

ודע דבעומר יש במצותו דחיית שבת דהיינו ההקטרה. אבל שתי הלחם אין ממנו למזבח כלום. והאפי' כשרה בע"ש כמבואר במנחות צ"ה ע"ב ורק לר"ע שם במתני' מ"ה ע"ב דהלחם מעכבים הכבשים ואין הכבשים מעכבין הלחם וכן פסק רמב"ם א"כ באין הכבשים גלל לחם ויש במצותן דחיית שבת. והראב"ד פסק דלא כר"ע ואין כאן מקומו. ואיידי דאיירי אומר שם במנחות צ"ה ע"ב הנ"ל מ"ש רש"י במקום זריזין שלא יתחמץ נלע"ד לאו דוקא זריזות שלא יתחמץ לחה"פ. אלא ה"ה שיתחמצו היטב ב' הלחם שמצותן בחימוץ ברור ויפה עיין מתני' ר"פ כל המנחות ואע"ג שכבר נתחמצו בשעת לישה עוד איכא חימוץ אחר חימוץ באפי' דמשו"ה חייב בשאר מנחות המחמץ אחר מחמץ כנלע"ד ליישב דברי רש"י שתמה עליהם הגאון אור חדש בתשו' נוב"י כרך א' סי' ט"ו ע"ש:

ושוין שאם צייץ טליתו וכו' מדלא קאמר מודה ר"א משמע דגם לר"א יש חידוש במה ששוין שחייב והיינו משום דהאי חייב היינו חטאת בשוגג ולרבנן דר"א לקמן סוף פרקין דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור ואפי' מצוה כ"ש פטור מחטאת כמבואר בפסחים ע"ב ע"ב אשתו נמי עביד מצוה וכו' ע"ש. וא"כ הכא שרצה לקיים מצות ציצית ומזוזה איך יחייב. וצ"ל דהתם דוקא דבהיל אבל היכא דלא בהיל לא והכא הואיל ובידו להפקירן לא שייך בהיל ומיושב קו' תוס' דהש"ס לא שאיל מ"ט לר"א אלא לרבנן דר"א מ"ט שוין שחייב הא ה"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה. וא"ש מה דמשני הואיל ובידו להפקירן ולא תי' הואיל ובידו ליתנו במתנה כמ"ש מג"א ססי' י"ג ותירוצו אינו מובן ועיין מחצית השקל. ולדברינו א"ש כיון דאיסורא דרבנן ליתן מתנה בשבת הדר בהיל הוא וטועה בדבר מצוה הוא אבל הפקר ליכא איסורא. אמנם לעיל ר"פ מפנין כתבתי דעת הריטב"א דגם הפקר אסור כ"א לצורך מצוה ואז גם מתנה שרי בלי קנין סודר ע"ש ועיין בסמוך דברי מג"א הללו:

מ"ט אמר רב יוסף לפי שאין קבוע להם זמן. כ' תוס' דלא דמי למילה שאותה מילה עצמה שחייב בשמיני וכו' עיין מגן אברהם סי' תקס"ח סק"י דאפילו מילה שלא בזמנה מיקרי סעודת מצוה שזמנה קבוע. משום דכל יומא זמנה דאסור לעמוד ערל ע"ש. י"ל אה"נ מצוה לזרוזי ועבירה היא בידו להתעצל ולעמוד ערל. אבל אינו דוחה שבת בשביל זה הזריזות רק בשביל גוף קיום המצוה וזו יכול לקיים למחר משא"כ ציצית וסוכה והיינו דכ' מג"א סי' תמ"ד סקי"א דתשביתו עדיף ממילה דגוף מצות מילה אינו יכול לקיים אלא פ"א בגוף זה משא"כ תשביתו יכול לקיים בביתו כמה פעמים אם יתחמץ לו עוד עיסה וכדומה. ובמחצית השקל נתקשה בזה ולא הביא דברי תוס' דשמעתין. ומיהו חי' הרשב"א לקמן גבי אי עבר זמנה בטלה לא ס"ל כתוס' בזה ע"ש:

וצל"ע מי שחסר לו מס"ת אות א' ויכול לגומרו בשבת לישתרי לר"א דכל שעתא ושעתא זמנו כמו ציצית ומזוזה. גם מ"ש תוס' דבנין בית המקדש מצוה היא דאמר רחמנא דלא לידחי צ"ע תינח מטעם מצות בנין בהמ"ק אבל עכ"פ מטעם מכשירי עבודה דהרי עבודה וכל מכשירי' דוחה שבת לר"א וכל צרכי ויהי' בנין בהמ"ק לצורך עבודה ככריתת עצים לעשות פחמין. והשתא אם חסר בהמ"ק כל שהוא יהי' מותר לגומרו בשבת לעבוד היום עבודה בתוך בהמ"ק ועיין שבועות ט"ו ע"ב. ולא גרע בהמ"ק לצורך עבודה מבנין ביתו לאכול בתוכו עיין לעיל צ"ה ע"א תוס' ד"ה והרודה וכו'. וי"ל ר"א לטעמי' ס"ל מקריבין אע"פ שאין בית ובבנין משכן הראשון עדיין לא הגיע זמן מצות עבודה עד שעת הקמת המשכן בר"ח ניסן ובין משכן למשכן הותרו הבמות ומשנבנה בהמ"ק וחרב וחוזרים ובונים אז מקריבים אע"פ שאין בית כצ"ל: