חידושי חתם סופר על שבת קכז.

ולטעמיך רבי בדנפשי' עימר. פי' תוס' כל השדה כולה. ור"ל אבל לצורך עומר דהא כל א' צריך לפנות לצורכו אבל מפירש"י משמע שלא עימר כלל דאין דרכו של נשיא לעמר וא"כ ציוה לאחר שיעמר עבורו וכ"כ בכ"מ דשלוחו יכול לפנות עבורו:

גדולה הכנסת אורחין כתבתי לעיל במתני':

אוכל פירותיהן בעה"ז. עיין תוס' ומ"ש מהרש"ל ומהרש"א שדבריהם מגומגמים ויש ט"ס ועיין הראנ"ח בס' אמרי שפר פ' צו. והנלע"ד ע"פ מ"ש המפרשים בהא דלכף זכות רוצה לומר באדם השקול בכף מאזנים ידונוהו לזכות. ועיין רע"ב פרקי אבות. והנה כי כן כלפי דאמרינן לקמן מן השמים ידונוהו לזכות היינו שאם הי' שקול יכריעוהו לזכות משמים מדה במדה. וא"כ אי ס"ד ס"ל לר' יוחנן שכר מצוה בהאי עלמא איכא בכל המצות והני ששה אי הי' שקולה מכרעת א"כ מאי קמ"ל ר' יוחנן דהדן לכף זכות הוא בכלל הני ששה למאי נ"מ שאי שקולה מכרעת הא בלאה"נ כך היא מדה במדה כשם שהוא דן לכף זכות כך משמים יכריעו הכף לזכותו ומאי קמ"ל ר' יוחנן אע"כ ס"ל לר' יוחנן בכל המצות שכר בהאי עלמא ליכא ובהני ששה איכא פירותיהם בעה"ז והשתא קמ"ל דהדן לכף זכות הוא בכללם ולזה נתכוונו תוס' אלא שצריך הגהה: