חידושי חתם סופר על שבת קכד:

בי סדיותא בשמשא. יל"ד אי סבר כרבה מ"ט שאל לרבא אי לא רצה לשמוע לו. ותו מה אמר חזי לאורחים מה יועיל זה אי לית ליה אורחים השתא לא מיקרי צריך לגופו וצ"ע לכאורה. ועוד למה לדידי' אסור אם יחזור בו משמעותי' ויציית להוראת רבא. וי"ל עיין לעיל מ"ו ע"ב ובתוס' שם גבי מי יימר דמזדקק והנה הכא אמר רבא מותר לטלטל ממ"נ אי הי' השואל מסופק בהוראה לא שייך בהוראה מי יימר דמזדקק לי' ואפי' הי' סבר כרבה לחלוטי' ערב שבת והשתא הא דנפיל לי' מילתא בדעתו לחזור ע"י רבא ויהי' מוקצה לטלטל אפי' משום דלפי דעתו גם לכ"ע הי' אסורים עיין לקמן קכ"ז ע"ב תוס' ד"ה כאן וכו' ולא דמי לנדר וא"כ הי' אסור לטלטל. מ"מ אין כאן מוקצה דהרי אפי' לרבה נמי אי יזדמנו לי' אורחים ויצטרך להם יהי' מותר אפי' לרבה ע"כ מותרים עתה אפי' בלא אורחים ע"י הוראת רבא אך כשאמר שיש לו גם לאורחים א"כ המה מוקצה דגלי דעתו דכרבה הוה ס"ל אתמול לחלוטין א"כ ה"ל מוקצה לדעתו:

מתיב רב זוטרא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים וכו' ולא הומ"ל דראוי לשום מלאכה הוה בכלל כלים ושברי כלים היינו אין ראוים לשום מלאכה. דז"א דהא ביו"ט מיירי דראוי להסקה והוה ראוי למלאכה. ובזה נתיישבו דברי הרז"ה ריש מס' ביצה ונסתלק תלונות רמב"ן ע"ש דכיון דלהלכה ביו"ט אסור מה שאסור בלא"ה בשבת וא"כ אסור להסיק מטעם מוקצה כיון דבשבת אסור בהסקה וממילא אסור בטלטול אותן שברים שאין ראוים לשום מלאכה אחרת זולת ההסקה דהרי הסקה אסור הי' ובלא"ה דברי רמב"ן אינם מוכרחים דאי מותרים בטלטול ממילא מותר להסיקם. ז"א אפשר הטלטול מותר והשתמש אסור כמ"ש מהרש"א בביצה ל"ג ע"א ומג"א סי' תק"ט ס"ק ט"ו ע"ש. וכן מוכח בשמעתין דמוקמי הא דאין מסיקין בכלים כר' נחמי' וקשה לפמ"ש רשב"א לעיל בשמעתין דלרש"י מותר לטלטל לצורך מקומו לר' נחמי' א"כ אמאי אין מסיקין בכלים הא כשיטלטלנו לצורך מקומו יסיק בו. ואין לומר כשאין צורך למקומו איירי א"כ נוקמא גם ברייתא דמסיקין בין בכלים ובין בשברי כלים כר"נ והא כשצריך למקומו והא בשאין צריך אע"כ נהי הטלטול לצורך מקומו מותר מ"מ אסור לשמש בגופו:

תני חדא מסיקין בכלים וכו' עיין מג"א סי' תק"ע סק"ב דמוכיח דלר"ש אפילו כלי שלם ובריא שנשבר מותר להסיק אפי' למ"ד מודה ר"ש בבעלי חיים שמתו. משום שכלי עומד להשתבר יותר מבהמה בריאה דאל"ה ה"ל למימר הא והא ר"ש הא בברי הא ברעועה וה"ל למימר הניחא למ"ד מודה ר"ש וכו' וכן יש להוכיח דלר' יהודה אפי' כלי רעועה מאתמול ונשבר היום ה"ל נולד דאל"ה ה"ל למימר הא והא ר' יהודה והא בשלם והא ברעועה ועיין במחצית השקל מ"ש על פי' חמד משה:

ועיין מ"ש מג"א עוד שם סקי"ג בשם ר"א ממיץ דתיקשי להסוברים בנין וסתירה גמורה שייך בכלים א"כ איך יסיק הא ה"ל סתירה גמורה וזה לא הותר לצורך אוכל נפש. ומה שתי' שם בס' ט"א דמיירי בכלי רפוי דלא שייך בו איסור סתירה. צ"ע א"כ הומ"ל אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים נמי ר' יהודה היא ומיירי בכלי שאינו רפוי ומשום איסור סתירה ולא בשברי כלים משום מוקצה ונולד ואע"ג דהוה קצת דוחק לאוקמי ברייתא בתרי טעמא מ"מ עדיף טפי מלאוקמה כר"נ. וצ"ל תרי תנאי אליבא דר"נ כמבואר בביצה ל"ב ע"א דזה דוחק. ואולי י"ל דא"כ ה"ל לברייתא למתני אין מסיקין לא בכלים ולא בשברי כלים שאין עושין מעין מלאכתן אבל העשי' מעין מלאכתן ליכא בהו לא משום נולד ולא משום סתירה שכבר נשבר אע"כ לא מטעם סתירה אייתינן עלה. והשתא דאתית להכי י"ל בקיצור דודאי כל הני בריית' ומימרות דמיירי ממסיקין בכלים לאו בכלי שלם קאמר דא"כ ה"ל סתירה אלא בנשבר ועושין מעין מלאכתן קרי לי' כלים. ואין עושין מעין מלאכתן קרי לי' שברי כלי. והך דחקק קב בבקעת דמייתי מג"א הנ"ל נמי מיירי דשוב נשבר ועושה מעין מלאכתו. וא"ש נמי דלא שייך שוב בל תשחית שנדחק מג"א דכיון שכבר נשבר אע"ג שעושה מעין מלאכתו מ"מ אין דרך לשמש בגיסטרא וכן משמע קצת לעיל כ"ט ע"א דפריך מכי אדליק בי' פורתא וכו' וק' מאי פסקא דפורתא הא אכתי ראוי לעין מלאכתו וה"ל למימר מכי אדליק רובא. אע"כ כבר נשבר ולא נשתייר אלא כעין מלאכתו. ובפורתא נתבטל גם מזה: