חידושי חתם סופר על פסחים נו:

והא מוקצות נינהו. להתו' שפי' דהמוקצה הוא שהיה בה"ש על המכבדות שאסור לטלו משם צ"ע דמשמע בביצה ל"א ב' בית שהי' מלא פירות ונפחת כו' מבוא' שם דמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרי' מיהו התו' פליגו שם עש"ה וברז"ה ורמב"ן. ע"כ נראה פרש"י בשמעתין וק' תו' מאין עולין באילן ומשתמש במחובר וביצה נ"ל הרי מבואר בתו' בסוגיא דיעלה ויתלוש דלא גזרו יעלה ויתלוש אלא בפירות דבעודו בכפו ובלענו אבל היכי דצריך מרא וחצינא לא וה"נ לגבי עניים דלי"ל רשות ליטול מה שאינה שלהם ולא הפקירו להם אלא הנשר ולא לתלוש ממחובר א"כ לא חיישי' שיעלו על אילן שאינו שלהם אבל בשל מכבדות שהם עומדים סמוכים למחובר גזרי' דלמא משתלי ואנשי יריחו לא גזרו וממילא לא שייך גזירה דאין עולין באילן והשתמש במחובר דטעמא משום יעלה ויתלוש:

בראשי לפתות עסקי'. הכא משמע להדיא דראשי לפתות הם העלין שבראש הלפת ואלו בסנהדרין י"ט ב' ויחרד האיש וילפת אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות משמע להדיא דהיינו השרש הטמון בארץ שהוא קשה שוב מצאתי מ"ש בזה תו' בחולין צ"ט ב' ד"ה בראשי לפתות ותמהתי איך נעלם מהם ש"ס דשמעתין: