חידושי חתם סופר על פסחים לח:

שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת לז' ימים כו'. פרש"י ותו' דר"י סמיך נמי אדרשא דרבה דבעי' מצה הראוי' לז' ימים ובזה נ"ל ליישב ק' תו' קדושין ל"ח א' ד"ה אקריב עומר והדר אכל מקשי' מ"ט לא אתי עשה דמצה ודחי ל"ת דחדש ע"ש ולפי האמור בשמעתין ניחא דהך לא חזי אלא לכזית מצה זה דיש בי' עשה ודחי ל"ת אבל תו לא חזי למיכל מני' עד דאקרוב עומר ואינה נאכלת כל ז' ולא דמי למצה של טבל שכתבנו לעיל דאפשר דהוה אתי עשה ודחי ל"ת דהתם חזי שפיר לכל ז' כשיפריש ממנו תרומה ויהי' התרומה לכהן והחולין לישראל משא"כ הכא:

רביעית היא ומתחלקת לכמה חלות ואין כאן עושר. הב"ח בא"ח סי' תע"א מייתי להתיר לצאת י"ח במצה שנילושה במי פירות עם מים בדיעבד עכ"פ ומג"א דחה משמעתין דא"כ ה"ל לשנויי דאצטריך קרא לדיעבד ולפע"ד אה"נ דהו"מ לשנויי הכי אלא משום דהיה קשה גם ק' מרש"א תי"ל דממהר להחמיץ והמקשן שלא הקשה כן משום דלר"ע קאי ור"ע אמר לעיל שבתי היה אצל ר"א ור"י ולשתי להם עיסה ביין שו"ד ודעת הרי"ף דההיא איירי בתערובות מים דקטוף המוזכר בברייתא שם נמצא דלר"ע אפשר לשמרו מחמוץ לכן לא הק' מזה אבל התרצן אה"נ דהומ"ל דבדיעבד מיהת יוצא משום מצה עשירה אלא דבעי לשנויי גם למ"ד דממהרת להחמיץ ואמר רביעית היא כו' וא"כ למסקנא דקי"ל כר"ע כמ"ש הרי"ף שם ואינו ממהר להחמיץ אסור לאכול ע"פ מצה עשירה עם תערובות מים אלא שהמג"א דחה שם דבריו בענין אחר: