חידושי חתם סופר על פסחים יב.

באיזה יום. עמ"ש תוס' ומרש"א ולא הבנתי לפי דבריו ז"ל דבצרי להו חקירות א"כ עדיין לא משני תוס' מידי דגזה"כ הוא לחקור אחר ימי השבת מ"מ בצרי להו חקירת החדש כיון שיוכל לחזור ע"י ימי השבת ועמ"ש בסנהדרין ר"פ נגמר הדין לדחות דברי מהרש"ל ז"ל גם שם לא הבנתי דבריו דמ"ש שנים אינם טועים מה בכך מ"מ א' יאמר טעיתי ותו לא מהני הזמה דדהו אפי' לגבי השני ועכצ"ל כן בשמעתין דמקשה ואי אמרת טעי כולי האי חקירות דאיזה יום בחדש נמי עדות שאי אתה יכול להזימה היא דאמרי מטעא קא טעינן היינו א' מהם ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומ"ש עוד דא"כ בצרי לי' חקירות דאיזה יום בחדש ז"א דמ"מ מהני כמ"ש היא בעצמו כשיאמרו ג' ימים או יותר עמנו הייתם או אחר רובו של חדש באופן שא"א לומר טעינו כולי האי לזה מהני חקירה דאיזה יום בחדש אבל אי אתא עדים ויאמרו עמנו היה באותו יום יכול א' מהם לומר טעיתי בעיבורו של חדש אי לאו דכוונו עדותן בימי השבוע והוא פשוט ודברי המהרש"א בזה צריכי' יישוב קצת והאמת דק' המהרש"ל בסנהד' הנ"ל וק' המהרש"א כאן נכללו בתי' הב' של תוס' דנ"מ לא' אומר בב' וא' בג' וה"ה למ"ש המרש"ל ומרש"א וחדא מניהו נקטי וה"ה לאידך וכאלו כתבו נ"מ לענין טעות בעיבורא דירחא והכל בכלל ועמ"ש לעיל ליישב מ"ט לא שיילי' להו בקיצור טעיתם בעיבורא או לא:

לר"מ יהבינן להו מתחלת שעה ראשונה. עמ"ש תו' בסוה"ד דאין הטעות כלל בב' עדים כדפרישית לעיל עכ"ל לפע"ד דקדקו וכ' שאין לתלות הטעות כלל להורות אפי' בהמזימים שאינם מדקדקים בשעת מעשה כמו עדים המעידים שמכונים מתחלה להעיד ואפ"ה אין לתלות הטעות בשניהם וזהו יותר חדוש ממ"ש לעיל שאין לתלות הטעות בשניהם דלעיל קאי אהמעידי' והכא אהמזימים ובזה מיושבת ק' מהרש"א שדקדק דה"ל להק' באופן שאינם מוכחשים והא"ש דא"כ ע"כ יטעו שניהם המעידים וכבר ידעו תו' שאינם טועים ולא הק' אלא אהמזימי' כנ"ל ודוק: