חידושי חתם סופר על פסחים קטז.

ולפי דעתו של בן אביו מלמדו. עמ"ש מהר"א אשכנזי בס' מעשי ה' בפי' ההגדה לחלק ד' שאלות נגד ד' בנים שדברה התורה ולפ"ז א"ש טפי לפי דעתו של בן מאיזה מדרגה שהוא מהד' בנים כך מלמדו אביו:

רב אמר מתחלה עע"ז הי' אבותינו. נלע"ד דס"ל דאין להתחיל עבדים היינו דאכתי עבדי אנן ולא אהני לן הגאולה לקבלת התורה וע"כ מתחיל בגנות עע"ז הי' אבותינו:

ר"ג הי' אומר כל וכו' בפסח לא יי"ח ואלו הן פסח מצה ומרור. דע כי מרור גי' מות הוא המלאך המות נקרא חזרת חזיר מיער שתחלתו מתוק בשעה שמפתה לאדם וממתיק לו תאות העה"ז וסופו מר עולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה ויש לו שרף בודאי נחש שרף ועקרב ופניו מכסיפין עד איזהו שאור שהכסיפו פניו וצריך מיתוק ובלילה הזה שהוא ליל משומר מן המזיקין נעשה חסא דחס רחמנא עלן ולא נתן המשחית לבוא אל בתינו לנגף וע"כ מצוה לכרוך פסח מצה מרור ששלשתן גי' קרע שטן דוק ותשכח לכן בזה"ז דליכא פסח ע"כ מרור לאו דאורי' והנה רבנן תיקנו למתקו בחרסת העשוי מפירות שנשתבחו בהן ישראל ודע כי הך קפא דחרוסת הוא ארס מקליפ' דאית לה ז' בנתי כדלעי' קפא קפא דכירנא כו' ע"ש זכור ה' לבני אדום. והנה יעקב שהוא גי' קפ"ב א' יותר מקפא עומד נגדו ומבטלו על שם מי יתן טהור מטמא לא אחד ע"כ כשטובלין בחרוסת העשוי מפירות שנמשלו בהם בני יעקב המה באי' על החללים ומבטלין להקפא ונותני' בו תבלין ע"ש בראתי יצה"ר בראתי תבלין עוד יש להאריך ואין כאן מקומו. ולאחר שממותק בחרסת נקרא חסא דחס רחמנא עלן כנ"ל והנה "חרוסת חסא" עם האותיות והתיבו' מספרם עולה מכוון כמספר אברהם שרה שהוא תשנג אותיות גשן ת רמז שנגזר עלינו ת' שנים בגשן והקב"ה דלג על קץ שנים ונשאר רדו ודוק: