חידושי חתם סופר על פסחים קה.

שבתא קבעה נפש' דא"ר כשם שהשבת קובע' למעשר כך קובע' לקידוש. פי' דלא אזלי' בתר תחלת סעודה דהיא סעודת חול אלא נעשה ממילא סעודת שבת והנה בביצה פליגי ר"א ור"י דהאוכל בע"ש וחשכה לו ר"א אומר יגמור ור"י אומר לא יגמור ואיכא למימר דפליגי אי יגמור בשבת אבל במ"ש לכ"ע חוזר ממילא להעשות סעודת ארעי' ולכן סבור מיני' דמ"ש נמי קובעת להעשות סעודת חול אבל ר"נ פליג התם וס"ל דבמ"ש אומר ר"א יגמור ועלה קאי ר' יהושע ואמר לא יגמור במ"ש והיינו משום דלא נעשה סעודת חול ממילא ולכן מסיק דמ"ש אינו קובעת ודוק. והנה ר' יהודה דאית לי' דבעי' עקירת השולחן ממש לטעמי' אזל דס"ל בביצה התם דשבת אינו קובע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ולא הוה כסעודה קבועה דסעו' קבועה קובע אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו ודוק:

וה"מ לענין מיפסק דלא מפסקי' כו' ושתי' נמי לא אמרן כו'. ופרשב"ם דלענין אתחולי קאי דמיא שרי אפי' להתחיל ולמד כן מדקא' ופליגא דר"ה כו' ומנ"ל להש"ס דלמא התם בהתחלה איירי אע"כ דלאתחולי נמי שרי ומתו' ק' המרש"א והשתא לא ס"ל להרשב"ם כמסקנת התוס' דדוקא בהתחיל בהיתר דאל"ה אסור לשתות מים שגוזל קרובי המתי' ועי' ברא"ש וטעמא נ"ל שהמתים הולכי' אל הנהר קודם שנכנסי' לדין דוגמת החיים שהולכי' ביום הדין שלהם אצל הנהר לומר תשליך ולעורר חסד עליון הנמשל למים והא"ש מ"ש תו' מעי"כ מפני שכ' מג"א בהל' י"כ בענין הזכרת נשמות והדלקת נרות לנשמת המתים בי"כ שגם הם נידונין בי"כ וא"כ יש טעם לאסור שתי' מים בעי"כ אחר מנחה כמו בשבת וק"ל: