חידושי חתם סופר על נדה עב.

אמר ר' יוסף מאי קמ"ל תנינא כו' יפלא איך נעלם זה מרב יוסף דיש לחלק בין ראתה ללא ראתה ועוד א"כ אמאי לא קמ"ל מתני' רבותא טפי אפי' לא ראתה. ויש לומר דזהו טפי רבותא דהא כיון שראתה הרי בלא"ה מטמאה משכב ומושב משום מעל"ע שבנדה. וטומאת בועלה הא לא שכיח לגזור משום תוך י"א יום ואפ"ה אמנו עליה וגזרו והוה רבותא טפי. והיינו ללישנא בתרא לעיל וי"ו ע"ב דס"ל לר"ה דמעל"ע לתרומה נמי גזרו. אבל ללישנא קמא דלתרומה לא גזרו ליתא למ"ש ואפשר דרב כהנא הכי ס"ל ובהא פליגי:

אמנם מה דפשיטא ליה לרש"י דמעל"ע שבנדה שייך כאן צ"ע קצת דהא לשמאי כל הנשים דיין שעתן. ודוחק לומר דב"ש לית להו כשמאי רבן. וי"ל דהא מבואר לעיל ג' ע"ב דהא דלא עשה שמאי סייג משום ביטול פ"ו נגע ביה והכא לא שייך ביטול פ"ו דהא הו"ל גרגרן לכל הפחות ומודה בית שמאי דאיכא מעל"ע. ועוררני תלמידי המופלג מהו' פנחס לייב למימר דאביי דדחי דברי ר' יוסף אזיל לטעמיה לעיל ג' ע"א דטעמא דב"ש משום דאם איתא דהוה דם כו' ושם בתוספות ד"ה ואי בעית אימא מבואר דלהנך טעמי אין לעשות סייג אפי' בלא ביטול פ"ו ואם כן אפי' ללישנא בתרא דר"ה הנ"ל לא א"ש ונכון הוא: