חידושי חתם סופר על נדה סו.

ותנשא לאחר פירש"י דלא אתיא כרבי ובתוספות הקשו דהא מודה רבי באכלה שום וראתה וה"נ להך דמיא. ואולי י"ל לפמ"ש רש"י דלא תבדוק בבעל ראשון משום ספק כרת והקשה הרא"ש אם כן מתירין אותה לבעל שלישי או רביעי בבדיקה. וצ"ל דס"ל לרש"י דבדיקת שפופרת איננו ברור גמור אלא מספיקא מקלינן משום שהוא ספיקא דרבנן או אפשר דהו"ל ס"ס כאשר מבואר בראשונים ומשו"ה שריא לשלישי. אמנם כ"ז היכי דליכא לברורי אבל היכי דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אספיקא וס"ל אחר שתתגרש מבעל ראשון הרי היא כאלו לא ראתה דם מעולם ומוקמינן אחזקתה כרובא דעלמא וכאלו ברור לן שלא תראה אצל השני וכן אצל השלישי עד שתתחזק בכך וכיון דאיכא לברורי לא סמכינן אספיקא דשפופרת כצ"ל לרש"י. והשתא י"ל ס"ל לרש"י נהי דלרבי נמי הכא בעינן ג' זימני לאחזוקי אלא דלרבי עכ"פ אחר שנישאת לשני בעלים נהי דהכא מודה רבי דלא הוחזקה לראות מחמת תשמיש מ"מ כיון דבעלמא הוה חזקה בכה"ג א"כ מסתיי דהכא לא הוחזקה אבל עכ"פ לא נאמר דודאי לא תראה אצל השלישי כרוב נשים ומידי ספיקא לא נפקא. ונהי דמתירין בספיקא מ"מ היה לנו להתיר בבדיקת שפופרת דמאי אולמא דהאי ספיקא מהאי ספיקא אלא ע"כ אתיא כרשב"ג:

ואם יש לה וסת תולה בוסתה כל השייך לזה כתבתי בתשובה באריכות:

א"ל ר"ל לר' יוחנן ותבדוק עצמה מפירש"י ותוס' משמע קצת דהבדיקה אינו מועיל אלא שלא תתגרש אבל נקיים צריכה דאלת"ה הו"מ לפרש גם קו' שניה ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' כמו הך ותבדוק. שתהיה מותרת לבדוק בביאה ראשונה של בעל ג' ויהא התועלת שלא תצטרך נקיים בפעם ב' וג' ומדוע לא פירש רש"י כן וגם התוס' כ' בסוף הדיבור דלר"ת ניחא הך ולא לרש"י ולהנ"ל גם לרש"י א"ש אלא ע"כ ס"ל דגם אחר שפופרת בעי נקיים:

ותבדוק עצמה כו' כ' בספר התרומה דרש"י נמי לא החמיר אלא באשה שלא היתה לה שעת הכושר מעולם עם בעל זה וכסברת ר"ח אבל אם היתה לה שעת הכושר עם בעל זה לא יחמיר רש"י כ"כ ע"ש ולפ"ז לא מקשי תוס' מידי מהתוספתא דבספר התרומה מוכיח מלשון התוספתא דמיירי התם בשהיתה לה שעת הכושר ובזה מודה רש"י:

בביאה ראשונה של בעל ג' הקשו תוס' דהו"ל להקשות כן אבעל שני. וכ' הש"ך דלשיטת רש"י לק"מ וע' פלתי מה שפי' בזה. והנלע"ד ביישוב קו' תוס' דודאי גם המקשן ידע סברת אין כל הכחות שוות שהרי מפני זה בעינן ג' כוחות אצל בעל ראשון. אלא דהוה ס"ל כיון שכבר הוחזקה אצל אצבע של ראשון בכל מיני כוחותיו ועתה התחילה לראות גם באצבע של זה א"כ לא שייך תו לומר דהאי אתתא היא מרובא דלא חזיין מחמת תשמיש באופן שנאמר שביאה שניה ושלישית היא בודאי היתר ז"א דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דעכ"פ אתרע חזקתה. אלא דמספיקא אזלינן לקולא בדרבנן או הוה ס"ס וכה"ג משו"ה מתירין לבעול. ומשו"ה הקשה כיון שאין ההיתר ברור אלא מספיקא מקילינן. א"כ יותר היה ראוי לבדוק ע"י שפופרת שזהו ברור יותר עכ"פ שאנו רואים בעיננו שיש כאן לפנינו כח של אצבע אחד דהיינו השפופרת דלא חזיא ביה ומכ"ש כשימצא על צדדי השפופרת ולא עליו שהוא ברור יותר זה היה קו' המקשן. וע"ז תי' לו אין כל הכחות שוות כמו אין כל האצבעות שוות דלעיל דפירושו שאין כאן ספק כלל ואנו מחזקינן אותה שבודאי לא תראה כרוב נשים עד שתתחזק בג' כוחות אצל כל בעל ובעל וא"כ עדיף זה משפופרת כנ"ל פשט הגמ'. ומעתה מיושב קו' תוס' דגבי בעל שני לא היה רוצה להקשות כן די"ל כיון שכל קושייתו הוא שיותר היה טוב לברר ע"י שפופרת מלהתירה בספק. לזה י"ל דהיינו אם לא תפסיד ע"י שפופרת אבל היא הא מפסדת עי"ז שאם תמצא על ראשו תאסר לינשא לשלישי א"כ יותר טוב לבעול לשני בספק. אבל בשלישי דבלאה"נ תאסר לרביעי ואינה מפסדת ע"י שפופרת יותר ממה שמפסדת ע"י בעילתו של בעל מקשה שפיר ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' ואה"נ הו"מ לשנויי עכ"פ מפסדת ביאה השניה של זה הבעל אלא דעכ"פ היה קשה תבדוק עצמה אחר ביאה שניה ולמה תבעל פעם ג' לכן תי' לו האמת אין כל הכחות שוות כנ"ל וק"ל:

ההיא דאתאי לקמי' דרבי כו' הרי"ף השמיט הך עובדא. ויש לומר דצריך להבין הא בברייתא דרואה מ"ת נקט כל התיקונים שאפשר לתלות בוסת ומכה ונאמנת אשה לומר ובדיקת שפופרת וכה"ג. ומ"ט שתיק מהך תקנתא דבעתה. וצ"ל דהך דבעתה איננה תרופה גמורה לסמוך עליה אלא או למ"ד וסתות דאורייתא אז בין וסת לוסת יש לסמוך אהך דבעתה דהא במרדכי מיקל בלא"ה ביש לו וסת אם כן נוכל לסמוך עכ"פ אהך תרופה למ"ד וסתות דאורייתא ומשום כן אמר שמואל זיל בעתה דשמואל ס"ל לעיל ט"ו ע"א וסתות דאורייתא. וא"נ למ"ד וסתות לאו דאורייתא אלא דלא אתחזקה רק בתרי זימני ורבי לטעמיה דס"ל תרי זימני הוה חזקה והיא נאסרת על בעלה. ומכיון שבעתה ונפל ממנה חררה אז מודה דלא גרע מאכלה שום דלא מהני חזקה של ב' פעמים. אבל למאי דקיי"ל וסתות לאו דאורייתא וכבר אתחזקה בג' כחות תו לא מהני בעיתה ומשו"ה לא מייתי בברייתא הך תקנתא משו"ה השמיטה הרי"ף:

הוה עובדא בפומבדיתא ואיתסי יל"ד מאי קמ"ל רב יוסף וכי אי לא הוה עובדא לא היינו מאמינים לדברי ר' יוחנן וכה"ג הקשו תוס' בחולין נ"ו ע"ב ד"ה איזיל ואחזי. ואין לומר דהלכה למעשה קמ"ל דאם כן הו"ל למימר עבד ר"י עובדא בפומבדיתא כר' יוחנן ותו לא ומאי קמ"ל ואיתסי. ויש לומר דהנה בש"ס אמר תרי לישני לחד לישני אמר תגלי לחברותיך כי היכי דתיהוי עלך לאידך גיסא ולחד לישני כי היכי דיבקשו רחמים. והנפקותא בעיר שאנשיה בעלי עין רע ואין מבקשים רחמים על אחיהם א"כ להך לישנא דמבקשים רחמים. באותה העיר לא תסמוך אשה על זה לשמש עם בעלה אחר שנתחזקה ג"פ כי אע"פ שמגלה לחברותיה מה יועיל לה זה. אמנם לאידך לישני דתהוי עלך לאידך גיסא מהני נמי בהך מתא ומכ"ש לפי' הערוך. ולברר אם נסמוך נמי אהך לישני דתהוי עלך להך גיסא אמר ר"י דהוה כי הך עובדא בפומבדיתא וידוע שאנשי' רעים ואמרינן בעלמא פומבדיתא רמאה לויך שנא אושפיזך ואפ"ה איתסי:

שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות ז' נקיים עי' מ"ש ר"ן וכ' רבינו יונה בברכות שיש אומרים דהרבותא אף ע"פ שהוא קטן כחרדל וי"א שמראהו כמראה החרדל ור' יונה הקשה עליהם הא מראה החרדל טמאה וגם קטן כחרדל אין כאן שום רבותא ועי' מ"ש מע"מ בשמעתין. ולפע"ד לדעת הסוברים דעכשיו דאית לן חומרא דר"ז תו לא תלינן במכה והקשו עליהם מה ענין חומרא דר"ז לכאן וי"ל הכל בעזה"י דבר"פ המפלת מבואר דהרואה כעין קרטין עפר וחול וכדומה טהורה אם לא נימוחו משום שהוא מהמכה שבאותו מקום. ודעת הראב"ד שם דחתיכות דם ממש אע"פ שהוא יבש וכעין קרטין מ"מ דם יבש הוא וטמא ע"ש. והא"ש דאמר ר"ז שהחמירו אפי' אם מפלת קורט קטן וקשה ויבש כחרדל וגם מראהו כחרדל ולא כמראה דם ממש והיה לנו לתלות זה במכה אפ"ה יושבת עליו ז' נקיים. ומוכח שפיר דלא תלינן במכה בזה"ז מ"מ לדינא לא קיי"ל כי הנך פוסקים:

מאי איריא קשתה וכו' יש לעיין לפמ"ש תוס' בשבת י"ג ע"ב ד"ה בימי ליבוניך כו' וז"ל ור"ת פי' שהיו רגילין לטבול ב' טבילות א' לסוף ז' לראייתה שהיא טהורה מדאורייתא בהך טבילה וא' בסוף ימי ליבון עכ"ל א"כ נפקא מניה טובא ממ"ש רבא קשתה שנים כו' שצריכה נקיים מדינא ולא תטבול עד אחר ימי ליבון. וצ"ל דאה"נ כל זה נכלל בדברי רבא היכי דאחמור שלא לטבול כלל אחמור והיכי דלא אחמור אלא טובלין עכ"פ אחר ז' ראשונים לא אחמור. ובזה מיושב מה דקשה דהכא משמע בימי רבא לא נתפשטה חומרא דר"ז ולקמן ס"ז ע"ב אמר ר"פ לרבא הני נשי דידן כולהו ספק זבות שוינהו רבנן וקו' זו הקשה במעדני מלך ועי' פלתי סי' קפ"ד שנדחק מאד. ולפי הנ"ל א"ש דכבר נתפשטה חומרא דר"ז שכל אשה תשב ז' נקיים אבל היו טובלין ב' פעמים כנ"ל:

תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים עי' שיטת הרא"ש. ודבריו צריכין עיון גדול. ממ"נ מאי ס"ל אי מהני בדיקה לדם חמוד א"כ אמאי צריכה ז' נקיים תבדוק עצמה בשעת תביעה ואם לא תמצא דם תהיה טהורה וכן ס"ל לראבי' באמת כמובא בתשובת מיימוני. ואי ס"ל ככל הפוסקים דלא מהני לזה בדיקה א"כ מאי מועיל בדיקתה כל ז' כיון שכל יום מחמדת להרא"ש ובסדרי טהרה משמע דליום תביעה לא מהני בדיקה ולחמוד של אח"כ מהני בדיקה וצ"ע דאחר כך מחמדת יותר להרא"ש תו קשי' נהי דבימי רבא לא נתפשטה חומרת ר"ז ולא הצריכה הפסק טהרה מ"מ למאי דקבלי עכשיו עלייהו חומרת ר"ז תצטרך הפסק והרא"ש לא ס"ל כן ע"ש. תו קשיא מה מועיל לה בדיקת כל ז' כיון שאין רגע בלא חמוד וכי ידיה בין עיניה כל ז' הימים כדמקשי רבנן לר' יהודא לקמן ס"ח ע"ב גם איך אמר רבא ז' נקיים ולא הוה רק ששה דיום התביעה הוא ממנין ז' להרא"ש שהיה זה קודם תקנת ר"ז וצ"ע בכל זה. ועי' במרדכי מ"ש בשם רשב"ם ודבריו קשים להולמן ולא יכולתי להבינם כלל:

רבינא איעסק ליה לבריה ביה ר"ח הנוסחאות והגירסא בכאן רבו כמו רבו למעיין בראשונים ז"ל. ולגי' שלפנינו לא מצאתי פותר בשום אחד מהם והנה רובא ככולם גרסו ביה רב חביבא. וברפ"ק דכתובות ח' ע"א איתא רבינא איעסק ליה לבריה ביה ר' חביבא ובריך משעת אירוסין אמר קים לי בגוויה דלא הדרי בהו. לא אסתייע מילתא והדרי בהו. והשתא י"ל דעובדא דהכא ודהתם חד הוא. ועוד מצאתי להדיא להרז"ה בשער החפיפה והבדיקה אות ג' שכתב וז"ל והם מסייעים דבר זה ממעשה דרבינא דאיעסק ליה לבריה ביה ר"ח בפ"ק דכתובות עכ"ל משמע דלא גרס האי עובדא בשמעתין כלל אלא בפ"ק דכתובות א"כ מבואר דחדא עובדא הוה. ולפ"ז יש לי לפרש הגי' בטוב לפמ"ש מרדכי בשם מהר"ם דאם חזר בו החתן ונתפרדה החבילה וחזר ונתפייס צריכה ז' נקיים מחדש דאיכא חמוד מחדש. והשתא י"ל דרבינא איעסק לבריה ביה ר"ח ולא שאל כלל על ספירת נקיים כי מה לו ולזה הלא ר"ח ישגיח על בתו ומלתא דרבא היה מפורסם. וקבעו זמן לנישואין לארבעה יום ובהגיע יום ההוא לא אסתייע מילתא והדרי בהו דהיינו עובדא דכתובות ונטר ד' יום בלי פיוס ואח"כ נתפייסו ונתקשרו מחדש ואז נטר רבינא ז' ימים אחרים מיום שנתפייסו א"ל ר"ח לרבינא מ"ט נטר וא"ל לא ס"ל להא דרבא דזה פשיטא דאף ע"פ שכבר ספרה מ"מ עתה דהדרי בהו וחזר ונתפייסו פנים חדשות בא לכאן ואז השיב לו דס"ל לחלק בין גדולה לקטנה וגם בפעם הראשון לא ספרה וק"ל: