חידושי חתם סופר על נדה מ.

יוצא דופן כו' מ"ט דרבנן כו' כ' תוס' דאי לאו קרא הו"א תלד לרבות יוצא דופן פי' והו"א לחלק באמת בין עיבור א' לב' עיבורים דלא כמהר"ם לובלין ועי' מ"ש בסמוך אי"ה:

ור"ש מ"ט פי' דהשתא דכתיב תזריע יותר סברא למדרש מניה כרבנן עד שתלד במקום שמזרעת מלמדרש מניה כעין שהזריעה אפי' לר"ש דאית ליה נימוק הולד כו' ועי' מ"ש בסמוך אי"ה:

אבל בחד עיבורא כו' ור"ש נראה דלטעמיה אזל דס"ל דרשינן טעמא דקרא ודריש לעיל ס"פ המפלת טעמא דיולדת מביאה קרבן משום שהיא קופצת ונשבעת וא"כ אין סברא לחלק בין חד עיבור לשני עיבורים. והא"ש מה שיל"ד הא מבואר לעיל כ"ז ע"א דר' יוסי ור' יהודה נמי כר"ש ס"ל בההיא נימוק הולד ולא לשתמט בשום דוכתא למימר דס"ל כוותיה ביוצא דופן והא"ש דמ"מ ס"ל דעדיף למדרש קרא לדרבנן ובשלמא ר"ש אייתר ליה תלד אבל אינהו לא דרשי טעמא דקרא ואיצטריכא להו תרי קראי חד לחד עיבורא וחד לתרי עיבורא ולא אייתר ליה תלד וממילא דרשי תזריע לכדרבנן ודלא כר"ש וק"ל:

זאת תורת העולה היא העולה הרי כאן ג' מיעוטים. כ' תוס' דחד העולה דרשינן מיניה העולה ראשונה למעיין שם בפסחים דרש"י כ' מוערך עליה העולה ולא מזאת תורת העולה. ולזה העירני תלמידי הרבני מהו' זלמן נ"י מדא"ב. ואולי ס"ל לתוס' דשמעתין דתרווייהו בעיא חד לנו"נ וחד למוספים וקרא דפרק כל התדיר לשחיטה וכ"ז דלא כמ"ש תוס' בפסחים שם ולפי דבריהם שם יש כאן ד' מיעוטים. והא דקאמר ר' יהודה הרי כאן ג' מיעוטים פי' מלבד אותו המיעוט דאיצטריך למעט רובע ונרבע דמודה ביה ר"ש ומיושב קו' תוס' דשמעתין: