חידושי חתם סופר על נדה לד:

ראייה ראשונה של מצורע מהו שתטמא יש לעיין גם בראייה שניי' תבעיא ליה דהא לקמן מסיק רבא דראייה שניה נמי אינה מטמא אלא משום שגורם טומאה לאחרים עי' פ' דם הנדה נ"ו ע"א ואם כן במצורע שאין ראייה שניה שלו גורם טומאה לאחרים תיבעיא ליה וי"ל ראייה שניה פשיטא ליה דמטמא במשא בק"ו טהור בטהור טמא בטמא טמא בטהור אין דין שיהיה טמא בטמא כמבואר פ' כיצד הרגל ד' כ"ה ע"א ומייתי ליה תוס' לקמן נ"ה ע"ב ד"ה כי איצטריך וכו' אבל בראייה ראשונה ליכא למימר ק"ו משום דאיכא למימר דיה כראייה ראשונה של טהור שאינה מטמא אלא במגע וכדאמרינן פ' כיצד הרגל שם לענין ש"ז ע"ש:

אילימא בזב גרידא הקשו תוס' וכי נעלם ממנו סיפא דברייתא שעיר המשתלח יוכיח והנה שם הקשו בתוס' מה לשעיר המשתלח שכן אינו מטמא במגע ותי' דעכ"פ מטמא במגע לכל העוסקים בה. ולדידי קשה נימא מה לשעיר המשתלח שאין מטמא אוכלים ומשקים דלא שייך עוסקים בה באוכלים ומשקים וי"ל משום דאיכא למימר דהברייתא ההוא ס"ל אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ נימא ולד הנולד יוכיח שגורם טומאה לאמו והוא טהור ומטמא אוכלים ומשקים מפני שנגע באמו כמבואר לעיל ל"ב ע"א בתוספות ד"ה והטבילוה ובמפרשים שם. מה לולד שכן אינו מטמא אדם וכלים במגע שעיר המשתלח יוכיח שמטמא אדם ובגדים בנגיעה העוסקים בה וחזר הדין. נמצא דכל זה אי אפשר לפה"ק בלא דם אך רבא ס"ל א"א לפה"ק בלא דם ואין הולד גורם טומאה אלא הדם גורם וליכא למימר שעיר המשתלח יוכיח ומיושב קושי' תוס' ור' יהודה מדסקרתא ס"ל אפשר לפה"ק בלא דם לכן פריך ועי' מ"ש בסמוך אי"ה עוד מזה: