חידושי חתם סופר על נדה כז.

ר"י ור"י ור"ש מטהרין במרדכי ס"פ הזרוע כ' מ"ט יתבטל הא לא היה ניכר מעולם ודחק עצמו ע"ש. ואולי זהו טעמו של ר"מ דלא בטל משום שלא היה ניכר מעולם ונשאר באיסורו ומ"מ בבית החיצון חוזר ומתבטל שזהו מין בטול אחר דבטיל במשהו ממנו דהיה כשלא ניכר איסורו מעולם לכן לא הועיל אמנם עתה שכבר ניכר איסורו ויצא לבית החיצון שפיר מתבטל ברוב. והיינו דקאמר אינו דומה נימוק פ"א וכו':

אפי' כי הא מילתא לימא אינש קמיה רביה ולא לשתוק. י"ל דודאי צ"ל משום דהתם בנזיר גבי על המת ועל כזית מן המת סומכוס בשם ר"מ קא' התם ור' יהודא כעס ור"י תירץ בנפל שלא נקשרו איבריו ומ"ט לא משני בשליה כקו' תוספות. אלא ע"כ משמע דס"ל לר"מ אין שום מעלה בשלי' מפני שהוא שלם. ואם כן ע"כ גם ר"י ור' יוסי לאו טעמייהו משום דמשהו ממנו בטל מה בכך שבטל ממנו משהו כיון דלא בעי שלם וכקו' התוספות וע"כ נהי דטעמא דר"ש משום ביטול משהו מ"מ אינהו טעמייהו משום ביטול רוב או בלבול צורה כך הוי ס"ד קמ"ל ר"פ אינהו קפדי אשלם וכר"ש והא דלא משני התם הכי משום דשלי' לא מיקרי מת כתי' התוספות ואפ"ה אחיכו עלה דפשיטא דאי ס"ד דר"י ור"י טעמייהו משום בטול רוב מנ"ל לחדש בדר"ש טעם אחר: