חידושי חתם סופר על נדרים ט:

נדרים נמי וכו' פירש"י אבל בל תאחר ליכא וכו'. ולכאורה הוא נגד ש"ס פ"ק דר"ה דמרבה להדיא נדבה לבל תאחר וכן הקשה שם בס' יד דוד ולק"מ דרש"י לא קאמר דלא עבר ב"ת אלא דליכא למיחש לתקלת בל תאחר כיון דמופרש ועומד הוא ואסור בגיזה ועבודה והוא אוכל ואינו עושה למה יאחר נדרו והיינו דכ' בי גזא דרחמנא איתי' פי' ואסור בגיזה ועבודה ופירוש זה משמע מלשון פי' הרא"ש דשמעתין עיין:

כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל וכו' נזיר להזיר לה'. עיין מהרש"א ח"א וע"פ דרכו אומר אני שהיה חכם גדול כמרומז במן הדרום כמ"ש מהרש"א. ולפענ"ד היה רועה ברצונו כדי להיות פרוש בשדה ועוסק בעיוניות כמו יעקב ובניו ומרע"ה ודהע"ה. והסיתו היצר שלא להשחית קרן עור פניו ששזפתהו השמש ויחזור מפרישותו אל עירו מקום שמתבטל מעיון החכמה. וע"כ נדר בנזיר כדי להזיר לה' שיהיה פרוש ועומד מבני אדם ע"י נזירותו שיגלח לשמים ושוב לא יהיו קווצותיו תלתלים ולא יסתהו היצר להחזיר אבדה לבית נמצא הנזיר מיין הוא כדי להזיר לה' לגמרי נזור אחור ומופרש מהעיר: