חידושי חתם סופר על נדרים ט.

כנדרי רשעים וכו'. הרמב"ם בפי' המשנה ובפסקיו מייתי הך דינא נמי לענין אם אסר ככר על תנאי שאם אוכל ככר זה הריני כנדרי רשעים שאז אם אוכל ככר זה הרי הוא ממילא נזיר וחייב להביא קרבן ועבר אשבועה. וש"ס דילן דלא מפרש מתני' הכי י"ל משום דקשי' כנדבותם נדר וכשרים מי נדרי וצ"ל תני נדב. וזה לא שייך בגווני הנ"ל שאוסר על עצמו ככר בתנאי כנ"ל אשר ע"כ משנתנו יתפרש כבש"ס ורמב"ם ג"כ מייתי אוקימתא דש"ס ומ"מ דינו של רמב"ם אמת מסברת חוץ כמ"ש לח"מ אלא שמשנתנו לא תתפרש בכך מטעם הנ"ל וק"ל:

טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר. להתוס' ריש חולין ורשב"א דשמעתין נדר בעת צרה חייב הוא כיעקב אבינו ע"ה וצ"ל דמ"מ משנתנו אמרה שפיר כנדרי כשרים לא אמר כלום דנדר בעת צרה נדבה מיקרי וכ"כ רשב"א. ואפשר היינו בכלל הש"ס אפי' תימא ר"מ כי קאמר ר"מ נדר אבל נדבה מודה ונדר בעת צרה אע"ג שיש לו דין נדר מ"מ נדבה מיקרי. כן צ"ל. וא"כ קשה מאי פריך ש"ס דלמא אתי לידי תקלה דבעת צרה מאי אית ליה למעבד ואיך אפשר למעבד כהלל והוא רחוק מעזרה ואפשר במצולות הים וצ"ע: