חידושי חתם סופר על נדרים לד

ככר של הפקר. עיין בר"ן המגביה מציאה להקדש וכו'. ונראה היינו לבדק הבית אבל למזבח א"א להקדיש אם לא יהיה לו בעלים. ובזה א"ש בחולין קל"ט ע"א דפריך אמוקדשים ולא מוקי לה כגוונא דר"ן דשמעתין אע"כ משום דהתם מיירי בקדשי מזבח כמ"ש תוס' שם (קלח ע"ב) ד"ה יצא וכו' ע"ש. ובלא"ה נמי נ"ל דמאי דאמרינן התם אי דאגבהה וכו' כבר איחייב בשילוח לאו דוקא אלא פשוט שאסור להגביה להקנות להקדש דמשהגיע לשם חייב בשילוח ולאו דוקא להגביה אלא ה"ה משהגיע לד' אמות כבר נאסר להקדיש האם לפטור משילוח. דאלת"ה א"כ כל אדם כשמגיע לד' אמות קנה הקן ושוב ה"ל מזומן ויפטור משילוח אע"כ אסור לכוון לקנות האם בד' אמות וה"ה שלא להקדישה: