חידושי חתם סופר על נדרים כח.

ובה"א אף בשבועה עיין תי"ט וש"ך סי' רל"ב סוף ס"ק ל"א. וצ"ל הא דלא תנן הכא במתני' דמותר לישבע בה' שהוא של בית המלך. היינו דאיכא למימר רבותא לאידך גיסא דה"א הך שבועה דבשעת אונס מותר. אבל לאסור הפירות עליו ולאכלם אח"כ אחר שעבר האונס ה"א דלא שרי קמ"ל. והיינו טעמא נמי דהמוכס אינו מדירו בככר ויאכל לאלתר בפניו משום שהאנס יודע שבשעת האונס יאכל בפניו. אבל לא יעלה על דעתו שיעבור על נדרו אחר שעבר האונס. והא דלא חייש האנס שילך אצל חכם ויתיר לו משום שהנודר ע"ד חברו אין מתירין לו אלא בפניו כמו צדקיהו ונ"נ לקמן ס"ה ע"א ע"ש בר"ן ותוס' גטין ל"ה ע"ב ד"ה וליחוש. ולכאורה יש לתמוה על דברי הגהת רמ"א סי' רל"ב סעיף י"ד ומ"ש שם ש"ך ס"ק ל"ה בשם רש"ל ומה שהקשה ס"ק ל"ו. ולכאורה תמוה אי ס"ד לא הוה אלא משום ח"ה ולא משום חומר שבועה א"כ מה הועיל היתר ע"י סנהדרין. ע"כ נלע"ד דהא דדברים שבלב אינן דברים רק באונס אנן סהדי על מחשבות לבו והני מילי היכא דליכא ח"ה אבל היכא דאיכא ח"ה אפי' מחשב כן בלבו ולא חייש לח"ה מ"מ אין כאן אנן סהדי דהרבה אנשים חיישי לח"ה ואינם מבטלים אותה השבועה. ומפני כן אע"פ שזה לא חייש וביטל השבועה בלבו מ"מ אין כאן אנן סהדי וה"ל דברים שבלב וחזר איסור שבועה למקומה ומש"ה הוצרך צדקיהו להתיר שבועתו. וזהו בעצמו טעם הסוברים באונס מיתה חל הנדר משום דכמה פעמים גמר ומקנה מחמת אונס מיתה. מש"ה אפילו ביטל הוא בלבו לא מהני דשוב לא הוה דברים שבלב והכל הולך אל מקום אחד. ואמנם אי באמת מוציא בשפתיו בלחש כמ"ש מהרש"ל ביש"ש דמייתי ש"ך ס"ק ל"ה באמת תו ליכא איסור שבועה עכ"פ רק משום ח"ה וזה מהני גם באונס מיתה דאתיא דבור ומבטל דבור:

קונם אשתי נהנית לי צלע"ג הא לא חל דמשועבד לה כמבואר ר"פ המדיר בכתובות ושינויא דש"ס שם לא שייך הכא ע"ש ועיין לעיל (טו ע"ב) דאמר הנאת תשמישך עלי. נמי לא שייך הכא דהא מוסיף ואומר אשתי ובני ובבנים לא שייך הכי וצ"ע לכאורה. וצ"ל דנקיט משנתנו בגוני דהאנס טועה בדין וביקש ממנו שיאסור הנאתו על אשתו וסבור הוא שחל בכי האי גוונא וקמ"ל רבותא לב"ש דאפ"ה בניו אסורים אע"ג דמדינא אינו חל על אשתו מ"מ על בניו חייל ועיין לעיל (כ"ז ע"ב) פלוגתת ב"ש וב"ה. ואשמעינן נמי רבותא לב"ה דאע"ג דמילתא יתירתא עביד במה שהוסיף בניו שהרי האנס לא הדירו כלל על אשתו אינו חל והוא הוסיף בניו שהנדר חל עליהם מ"מ מותר. ובזה יובן מה שצ"ע מאי פריך ש"ס היכי נדר הא מפורש במתני' אשתי ובני וכו' ועוד מאי דפריך בתר הכי כיון דיאסרו פירות איתסר בהו אגופיה דמתני' ה"ל למפרך כיון דאוסר אשתו נאסרה בהנאתו. אע"כ אגופיה לק"מ דבלא"ה אינו חל דמשועבד לה כנ"ל אבל ברישא דמתני' לא מיירי מטעותו של האנס דהרי מטעם נדרי אונסים אתינן עלה וע"כ נדר גמור הדירו פריך היכי נדר ושיהיה מותר בו אח"כ: