חידושי חתם סופר על נדרים כה.

ואנן לא מסקינן נפשין אשומשמני. פי' אע"ג דאיהו לא אמר אדם כעולי מצרים אלא סתם כעולי מצרים ואפשר ראה שומשמני כמספר גברי דעולי מצרים אפ"ה סתם עולי מצרים גברי נינהו. וזה מוכח מסוגיא דשמעתין אבל בשבועות פריך דלמא ציפרא רבה חזא ואסיק שמיה גמלא וא"כ מסוגיא דהתם לא מוכח דין הנ"ל:

דפרעיה כל מה דה"ל בידיה. מגירסא זו משמע דלא כהר"ן דלא הוה מודה מקצת. ונ"ל הא דנקיט ס"ת לא ע"פ ב"ד אלא הוא קפץ ונשבע מעצמו כמו שהוכיח תוס' בשבועות (כ"ט ע"ב) ד"ה משום ולתחבולה חטף ס"ת כדי ליתן קניא דיליה לחברו:

מלתא דלא טריחא נקיט. ע"ש תוס' ד"ה כי היכי דלא להוי הפרה כו' ולפי דבריהם קשה בע"ד המקום סגי ועל דעתי למה לי. ולכאורה י"ל דיהיה דעתם ע"ד ע"ז ע"כ אמר על דעתי פי' אותו המקום שהוא על דעתי. אלא דהמ"ל על דעת אלהי אברהם יצחק ויעקב אבות ישראל. בשלמא גוף השבועה לא הוו סגי למימר שמרו תורה ומצות של אלהי אברהם וכו' דה"א תורה ומצות שנצטוו הם כגון מילה וגיד הנשה. אבל הכא קשה למה לי על דעתי לימא כנ"ל. וי"ל אדרבא הא עדיפא דהוה בקיצור על דעתי מלהאריך ולומר ע"ד אלהי אברהם וכו'. והיינו דקאמר בשמעתין מילתא דלא טריחא נקיט וסמיך אש"ס דהתם והכל עולה בקנה אחד:

מיהו גוף הדבר צ"ע מי יפר להם שבועתם כיון שכולם נוגעים בדבר עיין ש"ע סי' רכ"ח סעי' למ"ד. ואם יהיה איזה מישראל שיסתלקו מזה ויסבלו עול התורה והמה אינם נוגעים. לעומת זה לא יתירו לאחרים אין אדם חוטא ולא לו. ויש לדחוק ואין להאריך וצ"ע: