חידושי חתם סופר על מגילה ה:

תוד"ה ובקש כו' אני"ל דרצה לעקרו מט' ולקבעו בי' כו' והנהי רבנן נלע"ד דס"ל דבתר תחלת השריפה אזלי' משום דאמרי' בבכורות נ' ע"א ובאו בה פריצים וחללוה כיון שבאו בה פריצים יצא לחולין א"כ ביום העשירי שכבר פשטו בו ידם תו לא הוה בית המקדש מקודש כלל ואין להתאונן כ"א על תחלת שריפתו ועי' במס' ע"ז נ"ב ע"ב משמע קצת דר' פליג על זאת הדרשא וא"כ אזל הכא לטעמי' ודוק:

קרי עלי' טובי' השנים מן הא'. משמע דלמסקנא דברי שניהם צריכי' ולפי' הב' של תוס' י"ל דשניהם טעו שר"א אר"ח הי' סבור שמאליו רצה לעקור מט' ולקבעו בי' וראב"ז טעה שהי' רוצה לדחות אותו שנה מלהתענות כלל ושניהם ליתא אלא באותו שנה התענה בעשירי ואמר הואיל ונדחה מט' לעשירי בשנה זו ככה יהי' דחוי מכאן ואילך בכל שנה ושייך שפיר טובים השני' ומיושב ג"כ מה שהאריך לתמוה בטורי אבן:

ומי פשיטא לי' דטברי'. הק' מכאן לפי' הר"ן דהיכי דמספקי' ה"ל ספיקא דרבנן ומן הדין שלא לקרות כלל אלא מ"מ גריר בתר רובא דעלמא בי"ד וחזקי' חסידות בעלמא עבד א"כ ק' מאי מקשה לר' דלמא לא בעי למיעבד חסידות יתירה ולע"ד לא אמרה הר"ן אלא לענין קום ועשה לקרא המגילה ולעשות משתה ושמחה אבל שב וא"ת מלאכה פשיטא דלא מצי עביד ודוק:

ולטי' ולא צמח. נלע"ד דעיקר ק' מהא דלטי' ש"מ דלאו ביומי' הוה דאלו אאיסור דאורי' אין דינו לנדות ולקלל כ"א אאיסור דרבנן כמו בי"ט שני ועי' בפר"ח במנהגי איסור שלו ואפ"ה משני ב"י הוה ודברי קבלה נמי כאיסור דרבנן דמי אני"ל ע"ד צחות דההוא הי' רק פרוז בן יומו או מוקף ב"י שאינו אסור במלאכה כ"א מדרבנן ובט"א האריך בזה והיינו דמדייק בר יומי' פי' פרוז בן יומו וק"ל: