חידושי חתם סופר על כתובות קמא

חדש מלא חדש חסר איכא ביניי'. לכאורה י"ל דאביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל פליגי. לפי מה שהעלו תוס' בחולין נ"ה ע"א ד"ה התם לחומרא. דלענין עד ועד בכלל אזלי' לעולם לחומרא. וא"כ לרב דמתני' במפרש והך לישנא מליהנות לו עד שלשי' יום הוא לשון הבעל שאמר כן שאסורה ליהנות לו עד שלשי' יום. א"כ לחומרא אמרי' ועד בכלל שגם יום שלשי' בכלל האיסור. וכיון דסתם חדש הוא נמי שלשי' למסקנת תוס' א"כ אין בין רבנן ור' יהודה אלא כהנת וכאביי. אמנם לשמואל דמתני' מיירי שהוא אמר סתם שתהא אסורה מליהנות לו. והתנא אומר עד שלשי' יום יעמיד פרנס א"כ אמרי' לחומרא ולא עד בכלל רק כ"ט יום יעמיד פרנס וביום שלשי' יוציא ור' יהודה פליג וס"ל חדש א' שהוא שלשי' והיינו לת"ק חדש חסר ולר' יהודה חדש מלא. ויש לעיין בזה גבי עד הפסח עד שיהא בנדרים ס' ע"א ע"ש:

איכא צערא דתרויי' כ' תוס' דגם לעיל לא גרסי' לי' והטעם נ"ל משום דמיירי נמי בספן ומשום פת בסלו ולענין זה ליכא צערא דתרויי':

שנדרה היא וקיים לה הוא. האריכו תוס' משום דאי ס"ד משום דסני' לה כבמסקנא א"כ הדרא קו' לדוכתא מאי פריך ש"ס לקמן הא כבר ידע הך סברא דסני' לה. משו"ה כ' תוס' דאפי' יום א' נמי צער לה וא"א לה לקיימה. ומ"מ הוא דוחק ע"כ נאיד רש"י מפי' זה ופי' אי ניחא לה לדידה וכו'. ולענין ק' תוס' יש ליישב ולומר דקו' ש"ס לקמן קאי לר' יוסי דאמר בעניות שלא נתן וכו' נתן קצבה היינו עד הרגל ובעשירות שלשי' יום. ומשמע דלשמואל מיירי נמי שהוא הדירה סתם וממתיני' עד הרגל בעני' ובעשירה שלשי' יום וכן משמע להדי' בהר"ן. וא"כ מבואר דר' יוסי פליג את"ק בהך סברא וס"ל דאע"ג שהיא רוצית להתגרש מ"מ ממתי' לה אולי תתחרט. וא"כ פריך שפיר ש"ס לר' יוסי והוצרך לחדש סברת מיסני סני לי'. מיהו הא קשי' אפירש"י דעכ"פ נמתין יום א' דנשאלין על ההקם ביום שמעו מיהת עיין תוס' ד"ה אבל הכא וכו' עיי' מ"ש ר"ן. וצ"ל אה"נ ומ"ש ר' יהודה יום א' יקיים ת"ק נמי ס"ל הכי ולא אמר אלא משום כהנת וכאביי לעיל. ולמסקנא דמסני סני' לי' לא צריך תו להך ואתי' אפי' לרבא עיי' וק"ל. ולעיל כתבתי דאביי ע"כ כרב איננו כלשיטת רש"י: