חידושי חתם סופר על כתובות, מהדורא תנינא יד

דליכא אלמנה דבצרה מיום א' הך לישנא ק' מאי בצירא מיום א' ומשמע לאפוקי ממ"ד דס"ל דבנושא אלמנה ביום ועושים סעודה קמיתא בלילה לא יברך ברכת חתני' שם דהו"ל יום ב' נמצא דלא נתברכה כלל דעיקר ז' ברכות בשעת סעודה תקנו ולא בחופה כמ"ש בכ"מ פ"ב מה' ברכות קמ"ל דלא אלא מברכי' וכן נ"ל עיקר. דמ"ש הרא"ש דבבתולה בסעודה קמיתא בלילה ה"ל כמו פנים חדשות ומזה הוכיח הב"ש דבאלמנה דלא מהני פ"ח אין מברכי' י"ל הרא"ש לא הוצרך לזה אלא בבתולה שהחופה היא גמר קנין והלילה אחר החופה הו"ל יום שני ואי לאו דסעודה מיחשב כפ"ח לא לברך משא"כ אלמנה דחיבת ביאה קונה. א"כ עיקר הקנין הוא בלילה פשיטא שמברכי' ועוד אני אומר דבבתולה נמי לא הצריך לזה אלא אם אינו בועל בעילה מצוה אותה הלילה. אבל אם יבעול בעילה ראשונה פשיטא שמברכי' בלא פ"ח כלל. ובזה ייצדקו דברי הב"ח וש"ך י"ד ססי' שצ"א ע"ש היטב ומיירי בלא פ"ח ובלא עשרה דאין מברכים ז' ברכות ולא אשר ברא משא"כ קודם בעילת מצוה צריך לחזור אחר עשרה ומברכי' ז' ברכות ואותן הנושאי' עש"ק מברכי' בליל שבת ז' ברכות ובועלי' גם בעילת מצוה ובליל מש"ק עושי' עיקר הסעודה וחוזרי' ומברכי' ז' ברכות ועל הרוב אין כאן פ"ח שלא הי' ב"א דשבת וגם היה אחר בעילת מצוה אין להם על מה שיסמוכו אי לא שדרש להם החתן ואז הדרשה מיחשב פ"ח.

לברכה לא סגי דלאו זקנים מיהו בירושלמי מסיק מכאן שמושיבין זקני' בבתי משתאות. ר"ל להשגיח על העם שלא יפרוצו וכן פי' שם בפני משה ואפשר שהוא מענין ז' ברכות כמ"ש הב"ח שלא לברכם בשעת תערובו' אנשים ונשים שאין שמחה למעלה. ומשו"ה כתי' שבו פה דאי לפרסם ההלכה מה ענין לישיבה אדרבא הא הי' לומדין תורה מעומד וע"כ למשתה ועשרה דוקא משום ברכה. ובהקדמת כנסת יחזקאל הקשה עשרה זקנים לברכה הא קיי"ל חתנים מן המנין וק' עצומה היא ומ"ש שם מרמב"ם חפשתיו ולא מצאתיו ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהא דאמרי' חתנים מן המנין היינו לאפוקי דלא נימא דמשום דמהרהר בקלות ראש לא נצרפו קמ"ל וא"כ איכא למימר חתן דומי' דאבל מה אבל אחר קבורה ראוי לצרפו אבל קודם לכן ה"ל אונן ואינו מצטרף לשום דבר. ה"נ חתן אחר בעילת מצוה דמיירי מכל ז' אבל דקודם בעילת מצוה אה"נ דאינו מצטרף וא"ש מבועז דקודם בעילת מצוה הוה משו"ה בעי עשרה לבר מדידי' ומפלוני אלמוני דהוה נמי שם קשה.

המזכה לעובר קנה וי"ל לרבותא עביד שמואל הכי דאיהו ס"ל בעלמא אין אדם מקנה דבר שלא ב"ל כמ"ש תוס' והוה סד"א כ"ש לעובר דלא קנה קמ"ל. ואי הוה ס"ל עשרה אנשי' דבועז לברכות חתנים וממקור ישראל דעוברי' אמרו שירה הרי לפנינו דעוברי' יש לו הויי' בפ"ע וה"ל כבא לעולם וכ"כ מוז"ה במהרשש"ך. אין כאן חדוש דמזכה לעובר קנה דעובר ה"ל כבא לעולם כמ"ש תוס' אבל איהו הא ס"ל אייתי לי בי עשרה דהוא יליף מבועז דלפרסומי מילתא בעי' עשרה. ואצטרי' ומקור לברכת חתנים ולא שאמרו עוברי' שירה ואין כאן ראי' דעובר יש לו הויי' בפ"ע ואפ"ה ס"ל המזכה לעובר קנה משום דאע"פ דאין אדם מקנה דשלב"ל. מקנה לדבר שלב"ל כמ"ש תו'. א"נ י"ל שמואל ידע דעובר יש לו הוי' בלא קרא דממקור ישראל. דידע בנפשי' שהרי העיד על עצמו כשלקו אמו מטינא רישי' דלא למטוני ריש שטיא כמ"ש בשם השאלתות.

והא דמסיק והלכתא המזכה לעובר לא קנה צ"ל סיומא דמלתא היא דלא תימא איך אפשר שפרסם בועז עמוני ולא עמונית והא בימי שאול נסתפקו בזה עד שחגר חרבו כישמעאל. לזה אמר מה בכך הא שמואל נמי אעפ"י שפרסם בעשרה המזכה לעובר קנה. מ"מ הלכה דלא קנה ה"נ אעפ"י שפרסם בועז עמוני ולא עמוני' מ"מ הי' אפשרית דאין הלכה כמותו עד שקבעו הלכה כן בימי שאול עפ"י ב"ד של שמואל הרמתי.

במקהלות ברכו כ' תוס' דבירושלמי אמרי' במקהלת חסר כתי' ומורי בהפלאה כ' דא"ל ב' מקהלות בעי' לפ"ח דסגי באחד עכ"ד ואנא אשכחית מרגניתא דהא סעודה קמיתא אוכלין בלילה שאחר החופה כמ"ש הרא"ש. ומאותה הלילה נשארו ששה ימי' שבכל יום ב' סעודות ושבת ג' ה"ל י"ג סעודות שמברכי' ז' ברכות וכ' הרא"ש דסעודה קמיתא שבלילה לא בעי' פ"ח וסגי באותן שהי' בחופה דלא כרמב"ם. וב' סעודת של שבת נמי לא בעו פ"ח כמבואר בפוסקי' ורק סעודה ג' של שבת צריכה פ"ח. נמצא נשארו יו"ד סעודות דבעי פ"ח בכל סעודה איש א' וה"ל ב' מקהלות יו"ד לפעם הראשון ועוד יו"ד להוסיף פ"ח בכל פעם. אלא דלפ"ז הו"מ למימר דתרווי' צריכי דמקרא דבועז לא ידעי' ז' ימים ולא דינא דפ"ח ומקרא דמקהלות ה"א ב' קהלות אבל השתא דגלי לן קרא בבועז עשרה סגי ש"מ מקהלות לפ"ח. וש"מ נמי דאלמון שנשא אלמנה לא מועיל פ"ח לכן לא הזמין כ"א עשרה. אפשר אה"נ מאן דמפיק ממקהלות מודה דהשתא דכתי' מקהלות וידעי' דאיכא ברכת חתנים בעולם ממילא מוקמי' עשרה דבועז נמי לברכת חתני' וזקני' הי' משום דמושיבי' ב"ד בבתי משתאות כנ"ל. אבל אי לא קרא דמקהלות לא הי' לנו לחדש דין זה והי' יותר נכון לומר דלפרסומי מלתא עביד ומשו"ה נסיב זקני'. אבל לקושטא דמלתא כ"ע מודי דעשרה דבועז לברכה הוה. ובזה ניחא הא דפריך הש"ס לעיל בפשיטות לר"ה ואלמן שנשא אלמנה לא והא בועז וכו' מאי קושיין דלמא איהו ממקהלות יליף ויש לדחות בפשיטות. אבל לפי' הנ"ל ניחא טפי דכ"ע מודי' בקרא דבועז. ומ"מ נראה דוחק בלשון הש"ס דמשמע דפליגי ע"כ נראה מכאן הוציא רמב"ם ספ"ב דה' ברכות דעשרה דברכת חתנים בעי' עשרה גדולי' בני חורין וכ' הרב"י מתפלה יליף לי'. ובודאי האמת כן הוא. מ"מ מדלא התנה כן גבי ברכת אבלים. ש"מ דהכא הי' לו הוכחה לזה בש"ס טפי ומני' ילפי' נמי לברכת אבלי' והוא מדלא קאמר הש"ס דתרי מקהלות לפ"ח ובירושלמי דחק להדי' ומקהלת חסר כתי'. אע"כ דא"א לומר דכייל קרא הני תרי מקהלות אהדדי דלגוף ברכת חתני' שהוא דבר שבקדושה בעי' עשרה אנשים גדולים בני חורי' דוקא. משא"כ לפ"ח כל שמרבי' הסעודה לכבודו מברכי' עבורו אפי' אשה ועבד וקטן. ואיך כייל הני תרי קהלות בהדדי אע"כ חסר כתי' וא"ש.

וברכת אירוסי' בבית אירוסי' כ' תוס' דנפקא לי' מויברכו את רבקה ומכאן שמברכי' לאשה המתקדשת ע"י שליח. ועדיין יש להסתפק אי השליח יברך מיד בבית האירוסי' או עד שיחזור למשלחו. דהא בלא"ה לכמה פוסקים מברכי' ברכת אירוסי' אחר מעשה משום דלמא לא יהבי לי' וה"ל ברכה לבטלה ערמב"ם וראב"ד והגה' מיימוני ספ"ג מה' אישות. וא"כ עכ"פ גבי שליח דאיכא למיחש שביטל השליחות שלא בפניו או שמת החתן. דלגבי הוצאת שם שמים לבטלה חיישי' לחששות רחוקי' דהא לא יאמר אדם לה' עולה. ומכ"ש הכא. ומאלעזר אין ראי' דהי' יודע באברהם שלא יבטל השליחות. וגם שלא ימות יצחק בלא זרע אחר שנתברך בעקידה. אבל בעלמא אפשר אין השליח מברך. אמנם מלשון הש"ס יש להוכיח קצת דאין חלוק מדאמר מברכים ברכת אירוסי' בבית אירוסי' והלא בכלל מברכי' ברכת אירוסי' גם השליח בכלל ואי ס"ד השליח אינו מברך בבית אירוסי' לא ה"ל לסתומי בבית אירוסי' אע"כ כל המברך מברך בבית אירוסי'. ולזה נתכוון הרב"י ריש סי' ל"ד והא לך לשונו ומ"ש וכן אם קדשה ע"י שליח מברך השליח וכ"כ הרמב"ם בפ"ג וכן משמע מדמסתים ותני מברכי' ברכת אירוסי' בבית אירוסי' ומקדשי' ע"י שליח בכלל בית אירוסי' הוא עכ"ל מבואר שלא בא אלא להוכיח שהשליח יברך מיד בבית אירוסי' ולא ימתין עד שיבוא לביתו ואז יברך החתן ודלא כמו שהבין מהרש"א בשמעתין.